1 [יש ספרים הכותבים פַּתְבַּג במלה אחת, ואחרים המחלקים וכותבים פַּת־בַּג. ואמנם בעל מנחת שי כותב: מפת־בג, ברוב ספרים כ"י מדוייקים כל פתבג שענין ב' מלין ומקף ביניהון וכן משמע מהשרשים שרש בג ובן בס"א ס"ס נמסר ע"ז דין וכל לישנא תרתין מלין כתיב וקרי, ע"כ (מנחת שי, דני' א ה). וכן גינצבורג בשולי התנ"ך שלו (שם שם): מִפַּת־בַּג, בְּפַת־בַּג, כן ברוב ספרים כ"י וכו', בהללי מִפַּתְבַּג, בְּפַתְבַּג מלה חדא וכן דט"ו, ע"כ. אך הכתיב בשתי תבות בא בהשפעת ההבנה העממית, כאלו שתי מלים עבריות לפנינו פַּת־בַּג, ועי' ערך בַּג והערת המחבר שם. וכן מצאו כאן רֹב המפרשים העברים את פת הלחם, וכן גם הוולג' (de cibis), ואמנם בצדק מעיר רש"י: הוא שם מאכל בל' כשדים ויש פותרים פת בג לחם ואין נראה כן שהרי כתיב ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים ואין זרעונים חליפי לחם אלא חליפי תבשיל, ע"כ. והשבעים מתרגמים τϱαπέζης, שלחן, וכדו'. והיום מבארים את המלה פַּתְבַּג, הבאה אף בסור' במשמ' מטעמים, מעדני מלך, מפרסית קדומה פַּתְבַּגַ במשמ' פרפרת הסעודה, מקביל ליונ' ποτίβαζις. אך בסהמ"א השתמשו במלה כפרושי רֹב המפרשים.]