1, ממנו °הִתּפַּתּוּת, °פְּתָאוּת, א. פָּתָה, פֹּתֶה, *פִּתּוּי, פֶּתִי, פְּתַיּוּת.
1 [החדשים מחברים שרש זה במשמ' פְּתַיּוּת ופְּתָאִים לערב' פַתַי فاتى, נער, עלם (אך בפרט עלם טוב ונדיב), כי כן בא אף נער במשמ' נער חסר נסיון ודעת. ואולם אין משמ' זו של פתי ופתיות בכל הלשונות הקרובות, ובערב' בא השורש דוקה לטובה במשמ' נדיבות יתרה וגם בהוראה ברר שאלה בדת ודין; ועל כן אין לחבר פתה, פתי, פתאים בעבר' עם השרש הערבי, אלא כנראה מקור השרש בתה"פ פִּתְאֹם (מן פתא, פתע) במשמ' מבלי לחשב וממנו הצורה פְּתָאִם, פְּתָאִים ואף פְּתָיִים, שהובנה כמ"ר ושנגזר ממנה מ"י פֶּתִי והפעל פָּתָה. היה פֶּתִי, חסר מחשבה, ובבנין פִע' פִּתָּה, עשה את פלוני לפתי וכדו'. ובכמה מקומות קרובה משמ' תה"פ פִּתְאֹם לזו של פְּתָאִים עד כדי כך שאין להכריע למה הכונה כגון: אל תירא מפחד פִּתְאֹם (משלי ג פה)., הלך אחריה פִּתְאֹם (שם ז כב).]