פְּתוֹת
1, ש"ז, מ"ר סמי' פְּתוֹתֵי, — חתיכת לחם, פת לחם קטנה: ותחללנה אתי אל עמי בשעלי שערים וּבִפְתוֹתֵי לחם (יחזק' יג יט). — ובסהמ"א: מגבן וכו' פי' המקפה גבינה ומקבץ פתותי החלב הקפוי לעשותם חריץ של גבינה (ערוך ערך גבן).
1 [גם בערב' נמצא פתאת فتات במשמ' זו.]