,1 פ"י, פָּתָח פָּתַחְתִּי, פָּתַחַתְּ, פָּתְחָה, פָּתְחוּ, פָּתָחוּ, פֹּתֵחַ, פּוֹתֵחַ, פְּתַח, פִּתְחִי, פִּתְחוּ, אֶפְתַּח, אֶפְתָּח, אֶפְתְּחָה, תִּפְתַּח, תִּפְתָּח, יִפְתַּח, יִפְתָּח, תִּפְתַּח, נִפְתְּחָה, יִפְתְּחוּ, יִפְתָּחוּ, פָּתוּחַ, פְּתוּחָה, פְּתֻחֹת, פְּתֻחוֹת, פְּתוּחוֹת, פָּתֹחַ, פָּתוֹחַ, לִפְתֹּחַ, פִּתְחִי, פִּתְחוֹ, יִפְתָּחוּם, — התיר מה שהיה סגור, öffnen; ouvrir; to open: א) פָּתַח את הדלת והשער: ויחילו עד בוש והנה איננו פֹתֵחַ דלתות העליה ויקחו את המפתח וַיִּפְתָּחוּ והנה אדניהם נפל ארצה מת (שפט' כה). ויקם אדניה בבקר וַיִּפְתַּח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו (שם יט כז). וישכב שמואל עד הבקר וַיִּפְתַּח את דלתות בית יי' (ש"א ג יה). ולקחת פך השמן ויצקת על ראשו וכו' וּפָתַחְתָּ הדלת ונסתה ולא תחכה (מ"ב ט ג). וַיִּפְתַּח הדלת וינס (שם שם י). פִּתְחוּ שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים (ישע' כו ב). לרד לפניו גוים ומתני מלכים אפתח לִפְתֹּחַ לפניו דלתים ושערים לא יסגרו (שם מה א). וכי יעשה הנשיא נדבה עולה או שלמים נדבה ליי' וּפָתַח לו את השער הפנה קדים ועשה את עלתו ואת שלמיו כאשר יעשה ביום השבת ויצא וסגר את השער אחרי צאתו (יחזק' מו יב).ּ פִּתְחוּ לי שערי צדק אבא בם אודה יה (תהל' קיח יט). בחוץ לא ילין גר דלתי לארח אֶפְתָּח (איוב לא לב). ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יִפְתָּחוּם עד אחר השבת (נחמ' יג יט). הוא בשנה הראשונה למלכו בחדש הראשון פָּתַח את דלתות בית   יי' ויחזקם (דהי"ב כט ג) —  ובהשאלה: פְּתַח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך (זכר' יא א). ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פָּתָח וימטר עליהם מן לאכל (תהל' עח כג-כד). — ובלא מלת דלת או שער: קול דודי דופק פִּתְחִי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי וכו' קמתי אני לִפְתֹּחַ לדודי וכו' פָּתַחְתִּי אני לדודי ודודי חמק עבר (שה"ש ה ב-ו). ובהשאלה, פָּתַח ואין סוגר, עשה הכל לפי רצונו ואין מי שימרה את פיו: ונתתי מפתח בית דוד על שכמו וּפָתח ואין סגר וסגר ואין פֹּתֵחַ (ישע' כב כב). ועי' נִפע'. — פָּתַח, במשמ' פָּתח שערי העיר. אז יכה מנחם את תפסח ואת כל אשר בה ואת גבולי מתרצה כי לא פָתַח ויך את כל ההרותיה בקע (מ"ב יה יו) ערי הנגב סגרו  ואין פֹּתֵחַ (ירמ' יג יט). —  וּפָתְחָה העיר, פָּתְחָה את שעריה לאויב הצר עליה: כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום והיה אם שלום תענך וּפָתְחָה לך וכו' (דבר' כ י-יא). —  ובינ' פָעוּ' עיר פְּתוּחָה, שנפתחו שעריה: ולא נשאר איש בעי ובית אל אשר לא יצא אחרי ישראל ויעזבו את העיר פְּתוּחָה וירדפו אחרי ישראל  (יהוש' ח יז). —  ופָתַח ארץ מעריה, עשאה בלי ערים: לכן הנני פֹתֵחַ את כתף מואב מהערים מעריו מקצהו (יחזק' כה ט). — וּפָתַח חלון ויהי מקץ ארבעים יום וַיִּפְתַּח נח את חלון התבה אשר עשה (בראש' ח ו). ויאמר פְּתַח החלון קדמה וַיִּפְתָּח (מ"ב יג יז). —  ובהשאלה, פָּתַח האל את ארבות השמים: אם לא אֶפְתַּח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די (מלא' ג י). —  ב) פָּתַח כלי, כגון תבה, שק, אוצר וכדו' וַיִּפְתַּח האחד את שקו לפתת מספוא לחמרו במלון (בראש' מב כז). ויהי כי באנו אל המלון וַנִּפְתְּחָה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו (שם מג כא). ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה וַתִּפְתַּח ותראהו את הילד והנה נער בכה (שמות ב ו). ויאמר אליה השקיני נא מעט מים  כי צמאתי וַתִּפְתַּּח את נאוד החלב ותשקהו ותכסהו  (שפט' ד יט). באו לה מקץ פִּתחו מאבסיה סלוה כמו ערמים והחרימוה ‏(ירמ' נ כו). —  ובקצור הלשון: והרעב היה על פני כל הארץ וַיִּפְתַּח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים (בר' מא נו). מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת וְנִפְתְּחָה בר (עמו' ח ה). —  כְּלִי פָּתוּחַ, כלי שאינו מכֻסה וכל כלי פָתוּחַ אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא (במד' יט י). —  ובהשאלה, פתח האל את אוצרו: יִפְתַּח יי' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך (דבר' כח יב). פָּתַח יי' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו (ירמ' נ כו). וּפָתַח בור שהיה סגור ומכֻסה2: וכי יִפְתַּח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור (שמות כא לג). —  ואת המערה: ויאמר יהושע פִתְחוּ את פי המערה והוציאו אלי את חמשת המלכים האלה מן המערה (יהוש' י כב). —  ואת הקבר: הנה אני פֹּתֵחַ את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל וידעתם כי אני יי' בְּפִתְחִי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותים עמי (יחזק' לז יב-יג).—  וקבר פָּתוּחַ: אשפתו כקבר פָּתוּחַ כלם גבורים (ירמ' ה' יו). כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות קבר פָּתוּחַ גרנם לשונם  יחליקון (תהל' ה י). — ובהשאלה, פָּתַח צור, עשה כאלו פֶתַח ומוצא בצור: פָתַח צור ויזובו מים (שם קה מא). —  וכן פָּתַח נהרות וכדו' אֶפְתַּח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעינות (ישע' מ יח). —  פָּתַח את הספר: וַיִּפְתַּח עזרא הספר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה וּכְפִתְחוֹ עמדו כל העם (נחמ' ח ה). —  ואגרת פְּתוּחָה, גלויה ולא סגורה וחתומה: וישלח אלי סנבלט כדבר הזה פעם חמישית את נערו ואגרת פְּתוּחָה בידו (שם ו ה). – ג) פָּתַח האל את רחם האשה, נתן לה הריון ולֵדה: וירא יי' כי שנואה לאה וַיִּפְתַּח את רחמה ורחל עקרה (בראש' כט לא). ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים וַיִּפְתַּח את רחמה ותהר ותלד בן (שם ל כב-כג). —  ד) פָּתַח האל את פי האדם האלם או את פי הבהמה לְדַבֵּר: וַיִּפְתַּח יי' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך (במד' ב כח). ובדברי אותך אֶפְתַּח את פיך ואמרת אליהם כה אמר אדני יי' השמע ישמע והחדל יחדל (יחזק'  ג כז). ויד יי'  היתה אלי בערב לפני בוא הפליט וַיִּפְתַּח את פי עד בוא אלי בבקר (שם לג כב). —  ואת שפתי האדם: אדני שפתי תִּפְתָּח ופי יגיד תהלתך (תהל' נא יז). —  וּפָתַח האדם פיו לדבר או לאכל: נגש והוא נענה ולא יִפְתַּח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יִפְתַּח פיו (ישע' נג ז). וָאֶפְתַּח את פי ויאכילני את המגלה הזאת (יחזק' ג ב). בימינו היה הקסם ירושלם לשום כרים לִפְתֹּחַ פה ברצח להרים קול בתרועה (שם כא כז). ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יִפְתַּח פיו (תהל' לח יד). נאלמתי לא אֶפְתַּח פּי כי אתה עשית (שם לט י). אֶפְתְּחָה במשל פי אביעה חידות מני קדם (שם עח ב). כי פי רשע ופי מרמה עלי פָּתָחוּ דברו אתי לשון שקר (שם קט ב). ראמות לאויל  חכמות בשער לא יִפְתַּח פיהו (משלי כד ז). פְּתַח פיך שפט צדק ודין עני ואביון (שם לא ט). פיה פָּתְחָה  בחכמה ותורת חסד על לשונה (שם שם כו). אחרי כן פָּתַח איוב את פיהו ויקלל את יומו (איוב ג א). הנה נא פָּתַחְתִּי פי דברה לשוני בחכי (שם לג ב). —  וּפָתַח אדם שפתיו: אדברה וירוח לי אֶפְתַּח שפתי ואענה (שם לב כ). —  ובהשאלה לאלהים: ואולם מי יתן אלוה דבר וְיִּפְתַּח שפתיו עמך3 (שם י ה). —  וּפָתַח האדם פיו לאחר, דבר במקומו, טען את טענתו: פְּתַח פיך לאלם אל דין כל  בני חלוף (משלי לא ח). ובהשאלה, פָּתְחָה הארץ את פיה ובלעה: וַתִּפְתַּח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש (במד' יו לב). —  ובלא מלת פה: תִּפְתַּח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם (תהל' קו יז). —  וּפָתְחָה הארץ, פָּתְחָה פיה לקבל את הגשם: הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד (ישע' מה ח). —  ה) פָּתַח את ידו, ההפך מן קפץ ידו, נתן משלו לאחרים: לא תאמץ את לבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון כי פָתֹחַ תִּפְתַּח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו (דבר' יה ז-ח). פָּתֹחַ תִּפְתַּח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך (שם שם יא). —  ובהשאלה על האל: תתן להם ילקטון תִּפְתַּח ידך ישבעון טוב (תהל' קד כח). פּוֹתֵחַ את ידך ומשביע לכל חי רצון  (שם קמה יו). —  ו) עינים פְּתוּחוֹת אל דבר לראותו ולשמר עליו: להיות עינך פְּתֻחֹת אל הבית הזה לילה ויום אל המקום  אשר אמרת יהיה שמי שם לשמע אל התפלה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה (מ"א ח כט).  להיות עיניך פְּתֻחֹת אל תחנת עבדך ואל תחנת עמך ישראל (שם שם נב). תהי נא אזנך קשבת ועיניך פְתוּחוֹת לשמע אל תפלת עבדך אשר אנכי מתפלל (נחמ' א ו). עתה עיני יהיו פְתֻחוֹת ואזני קשבות לתפלת המקום הזה (דהי"ב ז יה). —  ז) וּפָתַח האל אזן לפלוני, השמיע לו דבר4: אדני יי' פָּתַח לי אזן ואנכי לא מריתי (ישע' נ ה). —  ובלי מלת אזן: אטה למשל אזני אֶפְתַּח5 בכנור חידתי (תהל' מט ה). —  ח) פָּתַח את החרב, שלף אותה מתערה6: חרב פָתְחוּ רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך  (שם לז יד). ובינ' פָעוּ', חרב פְּתוּחָה: חרב פְּתוּחָה לטבח מרוטה (יחזק' כא לג). —  ט) שרש פָּתוּחַ אל מים: שרשי פָתוּחַ אלי מים וטל ילין בקצירי (איוב כט יט). — י) פָּתַח את האסירים, שחרר אותם ממאסר: שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא פָּתַח ביתה (ישע' יד יז). — ובתו"מ: מחט של יד ליטול בה את הקוץ ושל סקאין לפתוח בה את הדלת (שבת יז ב. לא יפתח אדם חלונות לחצר השותפין, בנה עליה ע"ג ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין אלא אם רצה בונה החדר לפנים מביתו ובונה עליה ע"ג ביתו ופותחה לתוך ביתו, לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון וכו' אבל פותח הוא לר"ה פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון (ב"ב ג:). המוכר את הבית לא מכר את היציע ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו (שם ד א). לא יפתח אדם חנות נגד חצירו של חבירו כדי שלא יהא יושב בחנותו ורואה מה בחצירו של חבירו (אבא שאול, שם שם ב טו). רבי על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה (ירוש' ברכ' ו ח). המשמרת של יין, ר' נחמיה אמר, אם היתה פקוקה מלמעלה אע"פ שהיא פתוחה מלמטן וכו' מותר (שם תרומ' ח ה). פעמים הרבה אכלתי אצל רבן גמליאל ולא היו מכניסין את המגמר במגופה אלא פרדיקסיס היו מעשנין מערב י"ט וכיון שהיו האורחין נכנסי' היו פותחין אותן (ר' לעזר בר' צדוק, שם ביצה ב ז). מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום וכו' ולא יקרא ויתרגם ולא יפתח בו יותר משלשה דפין (שם ב"מ ב י). מתירין בית הצואר בשבת אבל לא פותחין (שבת מח). הפותח בית צואר בשבת חייב חטאת (רב, שם שם). למה הדבר דומה, לשלש חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות לר"ה וכו' (ר' שמעון, ערובין מט:). כיון שיצא (הולד) לאויר העולם נפתח (האבר) הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אין יכול לחיות אפילו שעה אחת (יבמ' עא:). מעשה באדם אחד שפתח חלוניו לחצר השותפין ובא לפני רבי ישמעאל בר ר' יוסי אמר לו החזקת בני החזקת ובא לפני רבי חייא אמר יגעת ופתחת יגע וסתום (ב"ב נט:). כאן בפתוחות (חביות פתוחות) כאן בסתומות (ע"ז מ.). כל מקום שנחשדו המעורבים בגוים פתוחה אסורה וסתומה מותרת, ר' מאיר אומר כל יינם מותר חוץ מן הפתוחה שבשווקים וחכמים אומרים פתוחה בכל מקום אסורה סתומה מותרה (כותים ב). משל לנפח שהיה פתוח באמצע פלטיא ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו וראה חבילות חבילות של קוצים נכנסו למדינה וכו' (ר' לוי, מד"ר בראש' פד). הפתח שאינו פתוח למצוה פתוח לרופא (הוא, פסיק' רב', יהודה וישראל, מב:). — *ובמליצה: פתח פיך ויאירו דבריך (ר' יהודה בן בתירה לתלמיד מגמגם, ברכ' כב.). — *פּתוּח, מי שמעיו פתוחים: מיהר צועה להפתח לא ימות לשחת וכו' אימתי אינו מת כשאינו חסר לחמו אבל אם היה פתוח וחסר לחמו הרי הוא מת (בשם ר' חמא בר אבא, פסיק' רב', אנכי אנכי, קנב.). — *וכמו פִּקֵּחַ, פִּתֵּחַ, שלם בראיתו, הרואה בעיניו, sehend; voyant seeing: הכל כשירין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ועכו"ם וכו' אבל פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח7  ונסתמא וחזר ונתפתח וכו' כשר (גיט' ב ה-ו). היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו, פקח ונתחרש, פתוח8 ונסתמא, שפוי ונשתטה, הרי זה פסול (ערכין יז:). — *ובהשאלה מצא האדם פֶּתַח פָּתוּחַ באשה, מצא שאינה בתולה: מצא הפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה (בשם ר' אלעזר, ירוש' סוטה א א). האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאסרה עליו (הוא, בבלי שם ט.). — *וּפָתְחָה הנקבה לפני הזכר: תפתח ארץ, כנקיבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר (ירוש' תענ' א ג). — *וּמַעְיָן (של האשה) פָּתוּחַ: נדה שבדקה עצמה יום ז' שחרית וכו' ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה וכו' הואיל והוחזק מעיין פתוח (נדה סה:). — *אות פְּתוּחָה בנגוד לאות סתומה, אות שאין קו סוגר אותה מכל צדדיה כגון מ שבראש תבה או באמצעה בנגוד לאות ם שבסוף התבה: כתב לאלפים עיינים וכו' ולסמכים מימים לסתומים פתוחים ולפתוחים סתומים וכו' הרי אלה יגנזו (ספרי דבר' לו). מ"ם דשם סתום מם דשמעון פתוח (שבת קג:). מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין וכו' ואתו צופים ותקינו פתוחין באמצע תיבה וסתומין בסוף תיבה (מגיל' ג.). למה נברא העולם בב', אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו כך אין לך רשות לומר מה למטה מה למעלה (מד"ר בראש' א). עשאה (את המזוזה) ווין זיינין זיינין ווין כפופים פשוטים פשוטים כפופים פתוחים סתומים סתומים פתוחים או שנכתבה עברית הרי זו פסולה (מזוזה א). — *פָּרָשָׁה פְּתוּחָה בנגוד לפרשה סתומה, פרשה במקרא שיש בינה ובין זו שאחריה רוח עד סוף השורה: כתב לאלפים עיינים וכו' פרשה סתומה פתוחה פתוחה סתומה וכו' הרי אלו יגנזו (ספרי דבר' לו). מזוזה אית תניי תני סתומה (ירוש' מגיל' א יא). פתוחה מראשה סתומה, פתוחה מסופה פתוחה, פתוחה מיכן ומיכן סתומה (שם שם). פתוחה שעשאה סתומה סתומה שעשאה פתוחה הרי זו יגנז (סופר' א יד). — ובסהמ"א בהוראות שלעיל: ואל תצריכנו ה' אלהינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה (ברכת המזון). ואפילו במקראות שהן קבועין בכתוב יש שנוי בהן בין בבל לא"י בחסרות וביתירות ובפתוחות ובסתומות ובפסקי הטעמים ובמסורות בחיתוך הפסוקים (תשו' רב צמח גאון, אלדד הדני לאפשטין, 7). על אודות העזרה אשר עזרו ועל אשר סילה את הערביים ויפתח את הדרך וילך המלך אליו ויצא אנטונינוס לקראתו וכו' (יוסיפון, גינצבורג, רסד). וירא כי אין לפתוח דרך כי אם בברזל אשר בידו  (שם, תלט). °וּפָתַח את לב האדם: הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו (ובא לציון, תפלת שחרית). השער הראשון הקדמתי בו טעמים מחכמת השיעור וחכמת המנין כדי שיהיו הטעמים האלה פותחין את לב הקורא ומנהיגין את הלומד בדרך ישרה (ראב"ח הנשיא, המשיחה והתשבורת, הקד' 5). — °וּפָתַח את האשה, עשאה פֶּתַח פָּתוּחַ, ואשה פְתוּחָה, בעולה9: ומה לבנות סתומות כלומר הבתולות הצנועות כך אירע להן, לבנות הדיוטות והן פתוחות פרוצות על אחת כמה וכמה (ר"ח, סנה' כא.). ואילולי זה שפתה אותה ונדר לה אלף שקרים ואם באפשר גם נשבע לה ונפרצה לו וקלקלה ופתחה ועשאה הפקר לכל יתן חמשים כסף ויפטור ולמה לא העריכה קב"ה בערך מאטומה לפתוחה ואז היה נמצא בן שר ונגיד והיה מעריכה ערך גדול וכו' (הקנה, סוד המפותה, קד.). — °זוית פְּתוּחָה, זוית גדולה מנצבה, זוית קהה, ומשֻלשת פְּתוּחָה, משֻלש בעל זוית פתוחה: שלוש מדות משלשות ואלו הן הנצבה החדה הפתוחה (משנת המדות ד,שפירא, 50). נמצאת א' מן הזויות פתוחה ורחבה (שם שם 49). — °ואדם פָּתוּחַ ומוכן להשיב לשואל: כי הוה בדיחא דעתיה הוה רגיל (אביי) למימר הכי, הריני פתוח ומוכן להשיב לשואלי דבר תורה כבן עזאי (רש"י, קדוש' כ., ד"ה אמר אביי). — °והברה פְתוּחָה, הברה המסתיימת בתנועה ולא בעצור, כמו הברה פְּשׁוּטָה, בנגוד להברה סגורה, מרכבת, נוהג בדבור ובספרי דקדוק. — ונוהג בדבור ובעתונות העברית הבטוי פָּתַח אספה או ישיבה.

— *פָּתַח אדם פה לשטן, אמר דבר שקרה בו כאלו לשטן לבוא, נתן לו אפשרות להשחית: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן (בשם ר' יוסי, ברכ יט.). — ואמר המשורר: ואל תפתח לשטן פה ותאמר דבר רע פן לך ירע וימר (רה"ג, לקוטי קדמונים, 56). — וּפָתַח פֶּתַח לאדם, נתן אפשרות והזדמנות: שהיה משה מחבט עצמו לפניהן ואומר להם אתם עוברים אני איני עובר ופותח להם פתח שמא יבקשו עליו רחמים ולא היו מבינין (ר' תנחומא, מד"ר דבר' ג). אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך בשעה שסרחו במעשה העגל (מדה"ג דבר' ג כד, הסגלה). —  ובלי המלה פָּתַח, פָּתַח לאדם שאינו ידע מה לאמר ומה לעשות, פתח לו פה או דרך, הניע אותו והקל עליו למצא דרכו ולאמר או לעשות מה שדרוש, למד אותו: ואיזה הוא רבו שלימדו תורה ולא רבו שלימדו אמנות, ואיזהו זה שפתח לו10 תחילה (תוספת' ב"מ ב ל). בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעים אותו (ריש לקיש, שבת קד.). —  פָּתַח לאדם שנדר נדר, השתדל למצא לו התר: ר"א אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו וחכמים אומרים, א"ר צדוק עד שפותחין בו בכבוד אביו ואמו יפתחו  לו בכבוד המקום (נדר' ט א). פותחין בנולד (ר' אליעזר, שם שם ב). פותחין לו מן הכתוב שבתורה ואומרים לו אלו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ועל לא תטור וכו' (שם שם ד). פותחין לאדם בכתובת אשתו וכו'  פותחין ימים טובים ושבתות וכו' (שם שם ה-ו). — וּפָתַח לפלוני, דבר ראשון אליו: כך אמר הקב"ה לישראל המתינו לי עד שתגיע עונתה של אדום ואני דורך אותה שנאמר על אדום אשליך נעלי, פותח לכם ואתם עונים אחרי, לכך נאמר כרם חמר ענו לה (מד"ר שמות ל). ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנאמר והגדת לבנך וכו' (הגדה של פסח). — ובסהמ"א: שפותחין לו שמא פרוזבול היה לך (טוחו"מ סז לד, בשם הרא"ש). —  *וּפָתַח במלה, בפסוק, בענין או מעשה, התחיל בו11: ולמה נקרא שמו פתחיה שהיה פותח בדברים12 ודורשן (שקל' ה א). בית שמאי אומרים לא יפתח לו (לאַנָּס) בנדר ובית הלל אומרים אף יפתח לו (נדר' ג ד). אלו ברכות  שפותחין בהן בברוך, כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה כגון ק"ש ותפילה אין פותחין בהן בברוך (ירוש' ברכ'  א ח). כשלא היו יודעין במה לפתוח13 בזו אם בגופו אם בממונו אם בנפש בניו ובנותיו (שם מו"ק ג ה). כל פרשה היתה חביבה על דוד פתחה בה באשרי וסיים בה באשרי (ר' יוחנן, ברכ' י.). פתח בכד וסיים בחבית (ב"ק כז.). פתח בבור ומסיים בכותל (ב"ב, יז:). אמר לו (לראובן) הקב"ה אתה פתחת תחלה בהצלת נפשות (מד"ר בראש'  פד. מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה (שם שם). כך דרכן של מספרי לשון הרע פותחין בטובה ומשלמין ברעה (שם במד' טז). הפותח פותח בדבר טוב והחותם חותם בדבר טוב .(שם קהל' אל תבהל מפניו). — ובלי השלמה, פָּתַח אדם, התחיל, יצא ראשון לעשות דבר: המקדיש את שדהו בשעה שאינה יובל אומרים לו פתח אתה ראשון וכו' (ערכ' ח א). —  ר' פלוני פָּתַח, התחיל את דרשתו בכתוב זה או זה14: מה היתה פרשתו (של ר' לעזר בו עזריה), הקהל את העם האנשים והנשים והטף, פתח בה אמר הואיל והאנשים באין ללמד והנשים לשמוע הטף למה בא וכו' (ירוש' חגי' א א). כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה וכו' פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו, פתח ר' יהודה ראש המדברים בכל מקום  בכבוד תורה ודרש וכו' (ברכ' סג:). ר' הושעיא רבה פתח ואהיה אצלו אמון וכו' (מד"ר בראש' א). וישלח יעקב מלאכים לפניו, ר' פנחס בשם ר' ראבן פתח קומה ה' קדמה פניו וכו' (שם שם עה). ויהי בימי שפוט השופטים, ר' יוחנן פתח ואמר שמעה עמי ואדברה (שם רות א). ר' אבא בר כהנא פתח צהלי קולך וכו' ר' אבהו פתח והמה כאדם וכו' (שם איכ' פתיח'). — וּפָתַח לזכות או לחובה, בזכות או בחובה, התחיל לטען טענות של זכות או חובה במשפט: דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה (סנה' ד א). אם נמצאו דבריהם מכוונין פותחין בזכות (שם ה ד). — פָּתַח הכתוב, קבע את ההתחלה בלי לנעול ולקבוע את הסוף: וכי למה בא הכתוב לפתוח או לנעול והלא לא בא לנעול אלא לפתוח אם אומר אתה ימים עשרה אינו אלא מאה אלא מאתים אלא אלף אלא ריבוא, וכשאתה אומר ימים שנים  פתחת (ר' נחמיה, ספרא ויס, מצורע זבים פרשה ה'). — °ולשון פָּתוּחַ, ברור: שיהא לשונו פתוח ולא יטעו השומעין את דבריו (רש"י, סנה' ה:, ד"ה נוטל ). —  °מלה פְּתוּחָה, שנונה כחרב: כי יש עמי עוד תשובות מלים שנונים מחיצים פתוחים מחרבות מחסימם פה מאלימי לשון (אגרת מנחם לרב חסדאי, תשו' תלמידי מנחם, XXX). —  °אות פְּתוּחָה, הֲגוּיָה בנגוד לאות רפה, נחה: והא' היא אל"ף הפתוחה בל' העברי על הרוב, וכאשר תהיה רפה כדמות הא מן עשה ובנה תחשב מן האותיות הקלים (פי' יצירה לאבוסהל דונש בן תמים, מה). — °ובמשמ' אות מנקדת פתח: ועוד פתר כאֲהלים נטע יי' אלהים כמו אֹהל וטעות גדולה היא זו ואילו היה אֹהל ממש כשפתר אז היתה האלף קמוצה ואינה אלא פתוחה כגון נפתי משכבי מור אהלים וקנמון (דונש, תשו' על רסע"ג 2). ולהשכיל בשערים פתוחים וקמוצים גדולים וקטנים (הוא, תשו' על מנחם, 6). כמו אמר, כי האלף קמוץ כמו שזכרת והמם פתוח בעבור נפלו על שוכן (ספר דקדוק לר"י חיוג, דוקס, 179). כי פאי הפעלים האלה (שמתי, בנתי) והדומה להם פתוחות ואחריהם נחים רפים מבוארים (ר"י א"ת, הרקמה ל, 202). מספר, הראשון פ"א קמוצה בגדול ושם אדם הוא, מספר השני פ"א פתוחה ודבוק הוא (רש"י, עזרא ב ב). והנה יהיה האות שהוא לפניו פתוח בפתח גדול בעבור שיש אחריו נח נראה (ראב"ע, צחות, ה). — ואמר המשורר: לשון קדש הברית אשר היא לשארית בשקלו העברית במשקלים זרים אשר בם נתצים פתוחים וקמוצים ויהיו נפרצים גדרות וגדרים (תלמידי מנחם,לגבור בתעודה, תשו' תלמידי מנחם, 7). ובדק בצחות קמוצות ופתוחות והשיב בם רוחות לגופם ופגרים (תלמידי דונש, את מי חרפת, תשו' תלמידי דונש, 6). —  *וּפָתַח את האות או המלה, נקד אותה פתח: ולא תשקול המלה עד פותחך אותה פתח גדול (תלמידי מנחם, 26). — °ואות פְּתוּחָה, במשמ' אות מנקדת סגול15:  ובהיות המלה על משקל פעל מלעיל היא פתוחה ארץ ברך בשם מלך נפש כל המלים האלה הבאים על מנינם פתוחים פתח קטן שם 52). וכמוהו אֶדום האלף פתוח בעבור השוכן שהוא מבולע בדלת ועל כן נדגש (ספר דקדוק לר"י חיוג, דוקס, 179). לעלם ועד, לשון עולמות הוא והוי"ו בו יסוד לפיכך היא פתוחה16 אבל אני היודע ועד שהוי"ו בו שמוש קמוצה היא (רש"י שמות, יה יח).

— נִפע' נִפְתַּח, נִפְתְּחוּ נִפְתָּחוּ, נִפְתָּח, יִפָּתַח, ־תֵַחַ, תִּפָּתַח, יִפָתְחוּ, תִּפָּתַחְנָה, הִפָּתֵחַ, — שֶׁפָּתְחוּ אותו, נִפְתַּח השער, הדלת, הפה, מקור מים וכדו', ובהשאלה ארבות השמים: ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבות השמים נִפְתָּחוּ (בראש' ז יא). כי ארבות ממרום נִפְתָּחוּ וירעשו מוסדי ארץ (ישע' כד יח). נִפְתְּחוּ השמים ואראה מראות אלהים (יחזק' א א). ביום ההוא יִפָּתַח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד (שם כד כז). השער הזה סגור יהיה לא יִפָּתֵחַ ואיש לא יבא בו (שם מד ב). שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יִפָּתֵחַ וביום החדש יִפָּתֵחַ (שם מו א). שערי17 הנהרות נִפְתָּחוּ וההיכל נמוג (נחו' ב ז). הנה עמך נשים בקרבך לאיביך פתוח נִפְתְּחוּ שערי ארצך אכלה אש בריחיך (שם ג יג). ביום הוא יהיה מקור נִפְתָּח לבית דויד ולישבי ירושלם לחטאת ולנדה (זכר' יג א). ויאמר לם לא יִפָּתְחוּ שערי ירושלם עד חם השמש ועד הם עמדים יגיפו הדלתות (נחמ' ז ג). —  וְנִפְתַּח האזור: אין עיף ואין כושל בו לא ינום ולא יישן ולא נִפְתַּח אזור חלציו ולא נתק שרוך נעליו (ישע' ה כז). —  והיין שבתוך הנאד: כי מלתי מלים הציתני רוח בטני הנה בטני כיין לא יִפָּתֵחַ כאבות חדשים יבקע (איוב לב יח-יט). —  וְנִפְתְּחָה הרעה: מצפון תִּפָּתַּח18 הרעה על כל ישבי הארץ (ירמ' א יד). —  ובמשמ' נגאל, יצא לחרות: מהר צעה לְהִפָּתֵחַ19 ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו (ישע' נא יד). —  הן יהרוס ולא יבנה יסגר על איש ולא יִפָּתֵחַ20 (איוב יב יד). —  וְנִפְתְּחָה האזן21: אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תִּפָּתַחְנָה (ישע' לה ה). —  ובתו"מ: וברא בו (באדם) נקבים נקבים חללים חללים וכו' שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך (ברכת אשר יצר, ברכ' ס:). ג' ספרים נפתחין בר"ה, א' של רשעים גמורין וא' של צדיקים גמורין וא' של בינונים  (ר' כרוספדאי בשם ר' יוחנן, ר"ה טז:). כיון שיצא (הולד) לאויר העולם נפתח (האבר) הסתום ונסתם פתוח שאמלא כן אין יכול לחיות אפילו שעה אחת (יבמ' עא:). — *וְנִפְתַּח האדם, נפתחו מעיו ונקביו, עשה את צרכיו: מהו מהר צועה להפתח, אלא מן אדם שהוא ממהר בפסיעתו בשביל להיפתח בשביל שלא ימות (פסיק' רב', אנכי אנכי, קנא:). — ובסהמ"א: ובדרש מפרש הפסוק כן איך תפחד מבן אדם שימות והנה בעודו בחיים הוא דבר חלוש מאד אפלו נקביו קשים עליו צריך למהר הוא ולהפתח בהלוך המעים כדי שלא ימות לשחת (רד"ק, ישע' נא יד). — *וְנִפְתַּח הָעִוֵּר, נפקחו עיניו וראה: כשילדה שרה כל סומא שבעולם נפתח וכל פסח שוה וכל אלם נפקח וכל שוטה נתרפא (פסיק' רב', וה' פקד את שרה, קעז.). — *נִפְתַּח, פתחו והתחילו בו, הוחל: דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטנים (ר' אלעזר, ב"ב קכה:). — °ונפתחה האות או המלה, נֻקדה בפתח: והיה הדין בפאין האלה להיותם בחרק כמו שמעו שמוע שקדו ושמרו, ונפתחו (במלה נחמו) בעבור אות הגרון אשר אחריהן (ר"י א"ת, שרשי ריב"ג, נחם). כי משפט לשון הקדש שיפתח האות שהוא לפני אות הגרון (ראב"ע, שמות יג ב). —  ועי' קל.

 —  פִע', פִּתַּח, פִּתֵּחַ, פִּתַּחְתָּ, פִּתְּחָה, פִּתְּחוּ, מְפַתֵּחַ, אֲפַתֵּחַ, תְּפַתֵּחַ, יְפַתֵּחַ, פַּתֵּחַ, פִּתַּחְתִּיךָ, יְפַתְּחֵהוּ, — א) פִּתַּח דלתות, את דלתי פניו של הלויתן, פָּתַח את פיו: דלתי פניו מי פִתֵּחַ סביבות שניו אימה (איוב מא ו). — ב) פִּתַּח את החרצבות, המוסרות וכדו', התיר אותם: הלא זה צום אבחרהו פַּתֵּחַ חרצבות רשע התר אגדות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו (ישע' נח ו). אני עבדך בן אמתך פִּתַּחְתָּ למוסרי (תהל' קיו יו). מוסר מלכים פִּתֵּחַ ויאסר אזור במתניהם {איוב יב יח). כי יתרו פִתַּח22  ויענני ורסן מפני שלחו על ימין פרחח יקומו (שם ל יא). התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תְּפַתֵּחַ (שם לח לא). מי שלח פרא חפשי ומוסרות ערוד מי פִתֵּחַ (שם לט ה). —  וּפִתַּח את השק שלבש, התיר את קשריו כדי להסירו מעל עצמו או מעל אחר: לך וּפִתַּחְתָּ השק מעל מתניך ונעלך תחלץ מעל רגלך (ישע' כ ב). הפכת מספדי למחול לי פִּתַּחְתָּ שקי ותאזרני שמחה (תהל' ל יב). —  וּּפִתַּח את חגורתו בשובו מן מלחמה: ויען מלך ישראל ויאמר דברו אל יתהלל חגר כִּמְפַתֵּחַ (מ"א כ יא). —  פִּתַּח את האדם או את מתניו, פִּתַּח את  הבהמה, התיר את החגורה או את החבלים והקשרים מעליהם: ויבא האיש הביתה וַיְפַתַּח הגמלים (בראש' כד לב). לרד לפניו גוים ומתני מלכים אֲפַתֵּחַ (ישע' מה א). ועתה הנה פִתַּחְתִּיךָ היום מן האזקים אשר על ידך (ירמ' מ ד). כי השקיף ממרום קדשו יי' משמים אל ארץ הביט לשמע אנקת אסיר לְפַתֵּחַ בני תמותה (תהל' קב כ–כא). ענו בכבל רגליו ברזל באה נפשו וכו' שלח מלך ויתירהו משל עמים וַיְפַתְּחֵהוּ (שם קה יח–כ). —  ג) פִּתַּח את האדמה23, חרש אותה בפעם הראשונה אחרי הגשם: הכל היום יחרש החרש לזרע יְפַתֵּחַ וישדד אדמתו (ישע' כח כד). —  ד) וכמו פ"ע, במשמ' נִפע', נִפְתַּח24: גם לא שמעת גם לא ידעת גם מאז לא פִתְּחָה אזנך25 (שם מח ח). וּפִתְּחוּ שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו (שם ס יא). נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פִּתַּח הסמדר הנצו הרמונים (שה"ש ז יג). —  ובתו"מ כמו קל: ועצים היו מסודרים שם עצי ארזים וארנים וברושים ועצי תאנה חלקה ועושין אותה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות וחזיתה מערבה (פרה ג ח). ותשב בפתח עינים וכו' שפיתחה לו את העינים שאמרה לו פנויה אני וטהורה אני (ר' חייה, ירוש' סוטה א ד). שדו בסיד ופיתח26 בו חלונות לא היה חוזר (ירוש' גני', שם ח ז, 215). מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שלא פיתחו27 פיהם (ת"ר, זבח' פח:). — ובסהמ"א: כשיצמיד שור זכר עם נקבה יפתחו וישדדו את כל העמקים (פדר"א כח). מפתחות שמעתי שמפתחין בהם את המנעול (רש"י, מ"א ז נ). ועושין מערכה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות כדי שתהיה האור מלבבת בהן (רמב"ם, פרה אדומה ג ב). — ואמר הפיטן: פתח הבכורים אם פִּתֵּחו הביאם ותקרא במקדשים (רסע"ג, תרי"ג מצוות, סדור סע"ג, קס). — ואמר המשורר: שימי לדתך יום תפתח קשרה ותגיה אפליה ותני לציון יום אשר בכיה יפרץ כמו פרצו נחליה (ר"ש הנגיד, הנה יחידתי, ברודי, 49). גם ישבו דומם ושק לא פתחו על שערי צדק אשר נסגרו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ברודי, 19). ראתה נפשי כי ישאו מפתח וחגר, תאגר ומי יוכל להפיץ, תפיץ ואין אגר (ראב"ע, אחלי לבי, איגר 70). נוקש בעול חטאך שבר עלך כיום ומוסרות רשעך פתח (ר"י חריזי, הענק אות פ רטז, ס' היובל להרכבי 348). דמות שד על פני אשה מפתח, נתחי בחזות יפי תנתח, תסמר שערת ראשי לשונה, וקולה מוסרות לבי יפתח (ר"י זבארה, שעשועים יב, דודזון, 141). ויפתח כפתריו רפה המזיח ויתפשט המעיל אשר עליהו (יל"ג, משלי יהודה יח, שירי יל"ג ב, 86 ). — °פִּתַּח במשמ' הִשְׁלִים ושכלל צורתו של דבר, entwickeln; développer; to develop נוהג בדבור ובספרות העברית החדשה.

—  הִתפ',  הִתְפַּתְּחִי28 — התפתח השבוי מוסריו, פתח מוסריו מעל עצמו התיר עצמו מהם:  התנערי מעפר קומי שבי ירושלם הִתְפַּתְּחִי29 מוסרי צוארך שביה בת ציון (ישע' נב ב). — *נִתְפַּתְּחָה כרסו של אדם, נפתחה ונבקעה: כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ, ר' טרפון אומר תקצץ על טיבורו, אמרו לו הרי כריסו נתפתחת, אמר להם אף אני לא נתכוונתי אלא לכך (תוספת' נדה ב ח). — *והחבית: נתפרסו עיגוליו נתפתחו חביותיו הרי אלו (הפועלים) לא יאכלו (ב"מ ז ז). —  *נִתְפַּתְּחָה העין, התחלה לראות: לכל השרץ השורץ על הארץ, לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם (ביצה ו:). — *וְנִתְפַּתַּח הָעִוֵּר, נעשה פִקֵּחַ, פִּתֵּחַ, שלם בחוש הראיה: קבל הקטן והגדיל חרש ונתפקח סומא ונתפתח שוטה ונשתפה נכרי ונתגייר פסול, אבל פקח ונתחרש וחזר ונתפקח פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר (גיט' ב ו). ושהיו סומין עד הפרק וכשהגיע הפרק נתפתחו (תוספת' עדי' א יד). בחיגר שאינו יכול להתפשט וסומא שאינו יכול להתפתח (חגי' ו.).כשילדה אמנו שרה כל העקרות נפקדו עמה וכל החרשים נתפקחו וכל הסומים נתפתחו30 (ר' לוי, פסיק' ר"כ, שוש אשיש, בובר, קמו.). —  ובסהמ"א גם במשמ' הנפע': והבשול הוא לחלוח דבר מקושר ויבש כמו פירות עקושין ומקושרין שמתבשלין באש ומתפתחין ורכין (תשו' הגא' הרכבי סב, 28). ירקות השדה הן ידועין העלים שלהן בבקר מתפתחין ומתפשטין ומבין השמשות מתכווצין ונראין כסתומין (ר"ח, שבת לה:). ונראה החבל הגדול של ספינה כשממשמשין בו זמן ארוך הולך הלוך וחסור עד אשר יתפתח וישוב חלוש מכל חלוש (ר"י א"ת, חו"ה, התשובה ז). — ואמר המליץ: לנאץ שמך ולנבל בעברת זדון שושנה יפיפיה עוד טרם התפתחו עליה ופרחיה הנצו (ר"ש בלוך, שבילי עולם, הקד' 2). וכשושנה ענוגה תתפתחי עתה ממסגרותיך (מפו, אהבת ציון כט). — °וְהִתְפַּתַּח האדם והדבר, הלך והתהוה ולבש צורה, sich entwickeln; se développer;to develop. —  ועי' הִתְפַּתְּחוּת.

— פֻע', °פֻּתַּח, — שֶׁפִּתְּחוּ אותו, ואמר הפיטן: ערכתי מעדנות כימה מקושרות בערץ, סיימתי מושכות כסיל מפותחות בתרץ (רסע"ג, תלולי שבעה, סדור רסע"ג, שפח).