פִּתּוּל

°, ש"ז, — שה"פ מן פָּתַל, פִּתּוּל החוטים, שזירת החוטים לפתילים: והיותר מעט ממה שבהכנת הסבות פתול החוטין אשר באולי יתפור בהם החמת אשר באולי ישא בם המים (אמו"ר לראב"ד ב 45). — ועי' ערך חוּט. — ובמשמ' עִקּוּם ועקשׁוּת, ואמר הפיטן: כמה אדע, פתול ידע, ופלולו נודע, בידע תדע (ר"א קליר, אזרח בט, קרוב' לפורים). הננו במקור נדפס 'הנת' אתאנו לך בדכאות רוח ושברון לב ודות לפניך כל פתול ועקשות לב (בנימין, אמנת, סליח' צו"ג). הוחגר אמני שש כולו, הקיפו בשילוש כנחש בעיקולו, תוכן ליישר עקב מפיתולו, הכינו כאומן מראות חיתולו (משולם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודה, Elbog., Stud., עמ' 126).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים