*, תוש"ז, מ"ר פתיתים, פתיתין, — (לחם) פתות פתים פתים: הביאו לפניהם פתיתין ושלמין אמר רב הונא מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין (ברכ' לט:). כל המשייר פתיתים על שלחנו כאילו עובד עכו"ם (ר' אלעזר, סנה' צב.) — ובסהמ"א: אבל יוצא הוא באגד שעל גבי המכה וכו' פי' אגודת פתיתין שעל גבי המכה (ערוך ערך אגד). מביאין לוח של אבן או של עץ ומעמידין אותו מוטה והמקום נמוך וסומכין אותו בעץ ומניחין תחת העץ מזון או פתיתין ובא העוף לאכול ונופל העץ והמדף עליו ונתפש העוף (שם ערך מדף). משליך קרחו כפתים, המים מגלידים ונעשין פתיתין פתיתין (רש"י, תהל' קמז יז). — ומשתמשים היום במלה זו במשמ' חתיכות בצק קטנות, שמכינים אותן לתבשיל.