*, פ"י, — בָּלַל, עֵרֵב יחד, mischen; méler; to mix: הפתוך  שבשלג כיין המזוג בשלג, הפתוך שבסיד כדם המזוג בחלב (ר' ישמעאל, נגע' א ב). הבגדים והעורות מטמאין בירקרק שבירוקין ובאדמדם שבאדומים וכו' ואיזה הוא אדמדם שבאדומים כזהורית יפה שבים והפסיון להם כיוצא בהן אין בהם מראה פתוך מראה גבוה שבהן כמראה צל בהמה (תוספת' שם א ה). חמור באדם שאין בבגדים ובבגדים שאין באדם שאדם סימן טומאה לטמא מתחלה לטמא במחיה לטמא בפתוך בארבע מראות זו על גב זו וכו' (שם שם ז יד). אימור דשמעת ליה לר' עקיבא בפתוך , בחלוק מי שמעת ליה (שבוע' ו.). נטל הקב"ה שתי פקיעות, אחת של אש ואחת של שלג ופתכן זה בזה ומהן נברא העולם (רבי יוחנן, מד"ר בראש' י). המלך שלמה, זה הקב"ה ששם שלום בין אש למים ופתכן זה בזה ועשה מהן רקיע (שם במד' יב). ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד וכו' רבי יודה אמר צלוחיות של ברד מליאות אש, רבי נחמיה אמר אש וברד פתוכים זה בזה (שם שם). לא ירכב אדם על גבי פרדה מקל וחומר, ומה אם במקום שהתירה לו התורה ללבוש חלוקין משני מינין הריני אסור בפתוך , כאן שאסרה לי תורה לחרוש בשני מינין דין הוא שאהא אסור בפתוך (אסי בן עקביה, מדרש תנאים, הופמן, דבר' כב י, 138). — ובסהמ"א: או בהרת לבנה אדמדמת, שאין הנגע לבן חלק  אלא פתוך ומעורב בשתי מראות לובן ואודם (רש"י, ויקר' יג יט). מחית המכוה שנמינ"ט כשחיתה המכוה נהפכה לבהרת פתוכה או לבנה חלקה (הוא , שם שם , כד). כגון שבדק עצמו ומצא שכבת זרע וגם זיבה על הבגד ולא נודע אם באה הזיבה לבדה והש"ז לבד ויסתור שבע, או פתך בה זיבה שבאו יחד ולא יסתור רק יום אחד (תוספות נזיר סו., ד"ה אמר). ותכלת האמורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כעצם שמים שהוא פתוך מן הכוחל (רמב"ם, כלי המקדש ח יג) . מי שאחת מעיניו משונה מחברתה ואחת פתוכה וכו' מ"מ פסול (הוא, ביאת המקדש ח ו). והמראה הזה שהוא מעורב מלבנונית ומעט אודם הוא הנקרא פתוך , וכיצד מראה הפתוך , בארבע מראות אלו וכו' (הוא, טומאת צרעת א ד). להשקותו כמן שקל כתות ופתוך בדבש (אסף, 36). לקוח כף אחת מלח ויוכת ויפתוך בדבש (שם 149) . כגוון השושנים שהוא פתוך ומעורב מאדום ולבן (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה מה). — ואמר הפיטן: פתוכי אש טסים בשש כנפים ברום זבולך, צהלתם ורנתם עורכים תדיר למולך (ר"י זבארה, אראלים וחשמלים, אופן שבת א אחה"פ). ידדון ידדון שנאני שלהבת, עם פתכים1 ותוכים מהסק צרבת, (ר' יעקב, אופן שבת ד אחה"פ). 

— נִפע', °נִפְתַּךְ, — שֶׁפָּתְכוּ אותו: אם יפתך ביין וינתן בכלי חרס טהור (אסף, 68). 

— פֻע', °פֻּתַּךְ, בינ' מְפֻתָּךְ, כמו פָּתוּךְ, ואמר הפיטן: חיל שנאנים אשר גוייתם כתרשיש מים, חציבתם מאש מפותך במים (רסע"ג, אכוין כליות ולב, סדור רסע"ג, שצח).