*, ש"נ, —  שה"פ מן פָּתַת, פעֻלת הפותת לחם לפתים פתים:  כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה (מנח' ו ד).  מנין לרבות ט"ו עבודות היציקות והבלילות והפתיתות והמליחות וכו' ת"ל מבני אהרן וכו' (מנח' יח:). —  ובסהמ"א:  ונראין הדברים שהחריכה מרככת כעין הפתיתה דהוא מעין פסיסה (ר"ח, שבת קנה:).  כי הפתיתה בלשון ערבי הוא השבר והחתוך והבצוע והוא בלשון העברי כן (סה"ש לריב"ג, פתת). —  ואמר הפיטן:  זביחה בצפון זריקה וקבלה פתיתה ומליקה יציקה ובלילה (ר' אליהו הזקן, אזהרות, קבץ מע"י גאו' ב, 58).