קל לא נמצא במקרא.

— נִפע', נִפְתַּלְתִּי, — נִפְתַּל, התעקם ופנה הנה והנה, נאבק ונלחם: ותאמר רחל נפתולי אלהים נִפְתַּלְתִּי עם אחתי גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי (בראש' ל ח1. —  ובסהמ"א: נפתולי, שם מבנין נפעל וטעמו כאדם שיאבק עם אחר ויפתל לנצח אותו כדי להפילו וכן תתפל (ראב"ע, בראש' ל ח). — °וְנִפְתַּל,בתכונה, במשמ' נָטָה: יהיה גובה רום ההקפה נפתל מקו היוצא ממרכז הארץ המגביל את רום ההקפה האמתי ויהיה נפתל לפאת מזרח או לפאת מערב והגובה הזה הנפתל נקרא גובה הבינוני וכו' (ראב"ח הנשיא, צורת הארץ, כא:). — °מְרֻבָּע נִפְתָּל, מרבע שאין בו שני זוגות של צלעות מקבילות: והחמישי מרובע נפתל והוא אשר אין כל צלעותיו נכוחיות ולא זויותיו שוות והנפתלים נחלקים למינים רבים (ראב"ח הנשיא, המשיחה והתשבורת א, 16). המרובעות הנפתלות אשר נשארנו לפרשם נחלקים בדרך הזה לשני מינים גדולים, המין האחד צורות אשר יש בהן שתי צלעות בלבד נכוחיות זו לזו, והם על ארבע תמונות, והמין הב' אין בו צלע שתהיה נכוחית לצלע אחרת בכלל (הוא, שם ב, 51). — °וגם במשמ' מרבע שיש בו שני זוגות צלעות מקבילות אבל ארבע זויותיו אינן שוות, מעֻין: ויש שד' צלעיו שווים זה לזה אבל ד' זויותיו אינם שווים כלומר אינן ניצבות והוא יקרא בשם מרובע נפתל (ר' ברוך משקלוב, עמודי השמים על קדוש החדש יד, ח:). — ועי' ערך נִפְתָּל.

— הִתפ', תִּתְפַּתָּל, — הִתְפַּתֵּל, התעקש והתעקם, הלך בדרך עקלקלות: עם נבר תתברר ועם עקש תִּתְפַּתָּל2 (תהל' יח כז). 

— קל, *פָּתל — שזר וקלע: עשה גדיל ופתלהו מתוכו (יבמ' ה:). ובני נפתלי שהם מפותלין3 על ע"ב ניר שהיו פותלין את עבודת הניר (מד"ר בראש' צד). פתיל, שהוא צריך לפותלן (שם במד' יז). —  ובסהמ"א: בעינן כנף בשעת פתיל, בשעה שפותלו שתולה בו הפתילים בעינן כנף אחד ולא שנים (רש"י, סוכה יא:). הפותל חבלים מן ההוצין ומן החלף וכו' הרי זה תולדת קושר וחייב וכו' וכן המפריד את הפתיל הרי זה תולדת מתיר וחייב והוא שלא יתכוין לקלקל בלבד ושיעורו כשיעור הפותל (רמב"ם, שבת י ח). ובמעשה ההוא שהוא פותל יהיה טווי (הוא, כלאים ט ט). — בינ' פָעוּ', °פָּתוּל, צמוד ומחֻבר: אם אין מגופת צמידתו פתולה עליו יפה בחבור טמא הוא, הא אם יש צמיד פתיל עליו טהור (רש"י, במד' יט יה). 

—  פִע', °פִּתֵּל, — פִּתֵּל חוּטִים, בהשאלה, התחיל להכין הכנות לעתיד רחוק ומסֻפק: מה שמביא אל חכמת התכונה לבד ומהם מפתל החוטים ואמרו מפתל החוטים הוא שם קראו איש מחכמי הישמעאלים מדמה ענין האדם בעולם לענין איש עבד שהבטיחוהו להוציאו לחירות ולהמליכו ג"כ וזה כשאמרו לו אם תעלה לרגל ותחוג יהיה לך החירות והממלכה ואם תלך הדרך ויעיקך מעיק מהגיעו יהיה לך החירות לבד ואם לא תלך הדרך לא יהיה לך החירות הנה לו שלשה מינים מן ההשתדלות וכו' והיותר מעט ממה שבהכנת הסבות פתול החוטין אשר באולי יתפור בהם החמת אשר באולי ישא בם המים (אמו"ר לראב"ד ב א, 45). וכמו שאם יכינו סבות החגיגה וההגעה אל תכלית המכוון לפעמים יהיה בהם מי שיתעסק בפתל החוטין לעולם אשר באולי המעט ממנו מספיק ורובו אין צריך לו (שם שם, 46). — וּפִתֵּל במשמ' עִקֵּם וְסִלֵּף, ואמר הפיטן: ערך בה חק לעם מפזר, עבור מלפתל עקש כמין וזר, פאר בקוריה באגד משזר, פעלתה בסגן בעדי משזר (ר"א קליר, אצולת אמן, קרוב' פרה). — ואמר המליץ: על פניך ימתיק שפתיו ויהלל דבריך ואחרי גוך יפתל אותם (ב"ז ב"ס כז כה). — ופִּתֵּל את הדעת: בשעה שבאו להכניסי לבעלי פתל את דעתי וכאילו פיתלו דעת העליונה (שכל טוב, בראש' ל ח). 

— הָפע', °הֻפְתַּל, — הֻפְתַּל פתילות, שפָּתלו אותו לפתילות: ויקשרנו בצמר נקי שהופתל פתילות וישים עליו חתיכה טבולה בשמן (ר"מ אלדבי, ש"א ה).