פתך
* 1, ממנו °פִּתּוּךְ, °פִּתּוּכִי, °פְּתִיכָה, *פָּתַךְ.
1 [מן הארמ' שבתו"מ ובתרגומים, וכן בסור' במשמ' עֵרֵב יחד, גִּוֵּן בגונים ובצבעים שונים, וכן מתרגם שעטנז פָּתְכָא או פתיכא וכדו'. ואמנם אין שרש זה במשמ' קרובה בערב' ואינו כלל בלשונות השמיות הקדומות, ועל כן יתכן שבא לארמ' ומכאן לעבר' מיונ' או מרומ', ואולי נגזר מן pictus, מצבע בצבעים, מגֻוָּן וכדו', וצ"ע.]