ת"ז, — עקש והפכפך, לא ישר, verschroben; entortillé; perverse: שחת לו לא בניו מומם דור עקש וּפְתַלְתֹּל (דבר' לב ה). — ובסהמ"א: הדרך השנית בחרוה פתלתלים ואם הם ישראלים אשר חשבו כי עמדו על הנקדה בעצמה והם לא ידעו מקומה (ראב"ע, הקדמה א לפרושו על התורה, כהנא ב, 65).  שיהיה לומד תורה לקיים במופת אלה העמודים הגדולים שלא יקלקלונו מאמונתנו האנשים הפתלתולים המכחישים את אלה (לקוטי קדמוניות, נספח' 48). —  ואמר הפיטן:  פתלתול המנקש ומעקש דרכים צרפהו ערפהו בלי היות סרוכים (שמעון בר יצחק, אויל, סליח' ער"ה). לכודה במוקש, פתלתל ועקש, נשאת סבל, מענת כבל, אחזת חבל, ספרד ובבל ובגדי אבל לבשה (ר"י הלוי, אהה אדני אלהים, סלוק, שעה"ש 116). —  ואמר המשורר:  בין כל פתלתול וסבל לבו כלב תחכמוני (רשב"ג, שיר תלונה, דוקס, 2).