ש"ז, פָּתֶן1, מ"ר פְּתָנִים.— מין נחש ארסי מאד,Otter; vipère; adder, (coluber Baetaen): חמת תנינם יינם וראש פְּתָנִים אכזר (דבר' לב לג). ושעשע יונק על חר פֶּתֶן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה (ישע' יא ח). חמת למו כדמות חמת נחש כמו פֶּתֶן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים מחכם (תהל' כח ה-ו).  על שחל וָפֶתֶן תדרך תרמס כפיר ותנין ׁ(שם צא יד). לחמו במעיו נהפך מרורת פְּתָנִים בקרבו (איוב כ יד). ראש פְּתָנִים יינק תהרגהו לשון אפעה (שם שם יו). ואמר בן סירא: חית שן ועקרב ופתן וחרב נקמות להחרים רשעים (ב"ס גני' לט ל). ובסהמ"א: ובגבול אלו האנשים כל מיני חי חמושים וכו' חמטים וחלדים וצבים תנינים ופתנים ועקרבים (ראב"ע, ח' בן מקיץ, איגר, עמ' 141). הפתן כיצד מתעברת הנקבה, פותתחת פיה ומכניס הזכר ראשו תוך פיה וחותכה בשיניה ואוכלה ומתעברה וכו' ופתן זה הוא כמין רחש קטן והאוכל מבשרו מוסיף לו כח (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר, יא). פתן (פיפער) משכנו לרוב בארץ מצרים ואינו מטיל ביצים כי אם יוליד חיים (לינדא, ראשית למודים א ו, כ:). הפתן (בריללענ־שלאנגע) משפט ארכו כשלש אמות ועביו כזרוע איש צבע עורו על הרוב אמוץ אדמוני ומעטים אשר הם ממראה ירוק או לבן מאחרי צוארו הוא משוח מצבע אחר בתבנית זכוכית בתי עינים וע"כ נקרא בשמו וכו' (י.שינהק, תולדות הארץ, החיים, רה). — ואמר הפיטן: אשר בידו הצרי מה לפתנים יחרד ומה לקול צאן ומריא יפחד באדירים ירד (ר"י הלוי, ישן בכנפי, מאורה לש"ת, דיואן ג, 152). עם הפתנים ברית כרתו מתיך ואין שטן אבל השלמו להם כפיריך (אברהם החוזה, ציון קחי, קינ' ת"ב). — ואמר המשורר: ותתהפך בתוך מעי לראש פתן אכילתי, ואזכר שכבך צמא בקבר עת שתיתי (ר"ש הנגיד, ימהר שם, ברודי, 73). ופתן הזמן נשך עקבי והייתי משעשע לחוריו (רשב"ג, כשרש עץ, דוקס, 23). ואולי כי חשבתני לשטן ועל כן זחלה מראש פתני, ולו אהיה כעיר בין אתונות אזי מלאה כרסה  מעדני (עמנואל, מחברת ז, 52)  רמוני סעיף רוה שמרה מעינים כי הוציאה מאחר צעיף צפעוניה, אך נא מהם אל תירא אין רוש בפתניה (יוסף אבן צדיק,  JQR July 1913, עמ' 88).