פתע
1, ממנו §הַפְתָּעָה, °פָּתַע, פֶּּתַע, °פַּתְעוּת.
ׁ1 [פתע ופתא(ם) (עי' שם הערה) אחת הם בלשון במשמ' בלי ידיעה קודמת, ואין לדעת אם באמת נולד פתא במבטא מטשטש של פתע או, אדרבה, פתע כהגיה נִחְצִית, נמרצת של פתא. ואין השרש, פרט לעבר', אלא באשורי', שאינה מבחינה בין אלף לעין. ואמנם היו שהשוו בע'תה بغتة בערב', שגם הוראתה פתאם ופתע, מן בע'ת بغت, בא פתאם, והוא קרוב אל בעת (עי' שם) בעבר', ואפשר לפי זה כי פתע הוא בעקר הפוך הגאים של פעת, בעת.]