פַּתְּלָן
*, פֹּתְלָן, פְּתַלְתְּלָן, ש"ז, — מי שדרכו לְפַתֵּל ולעקם: דור עקש ופתלתל, אמר משה לישראל עוקמנין אתם, פותלנין1 אתם וכו' (מדרש תנאים דבר' לב ה, הופמן, 188).
1 [בספרי, דבר' שח) ובילק' שמע', שם תתקמב, דפו' ורשה): פתלתלנים, ובילק' שמע', יחזק' שסב, ורשה): פתלתלים. ונ"א: פתלנים, כמובא בהערת מא"ש לספרי.]