* 1, פ"י, — פרץ ופתח המחִצה, החוסמת על המים ונתן למים לצאת, פטר מים, freien Lauf lassen, entfesseln; donner libre cours à; to  release: פותקין מים לגינה ערב שבת עם חשיכה והיא שותה והולכת בשבת (תוספת' שבת א כג). כגון אילו הפותקין ביביהן והגורפין מערותיהם ברש' הרבים בימות החמה שאין להן רשות וכו' (שם ב"ק ב ו). פתק אמת המים עליו ובאו עליו המים ושטפוהו (ירוש' סנה' ט ב). מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאה ופותקן למקוה והן טהורין וכו' (ר' אליעזר בן יעקב, תמורה יב.) לאמבטי שהיתה מלאה מים והיה בה ב' דיוסקוסים נאים, כל זמן שהיא מלאה מים לא היתה מלאכת דיוסקוסים נראה, כיון שפתקה2 וניער המים מתוכה נראת מלאכת דיוסקוסים (ר' אליעזר, מד"ר בראש' י, תיאודור, 75). בשעה שהיה (אדם הראשון) מושלם לבוראו ד' ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת (רבי סימון, מד"ר בראש' טז). משל לאיש שפתק אמת המים לתוך גנתו וילך לו, שאף שהוא ישן משקה אותה (מדרש שה"ש א ב, גרינהוט, ב.).

— נִפע', *נִפְתַּק, — שפתקו אותו: שתי מקואות של עשרים עשרים סאה זה בצד זה ונפלו שלשת לוגין לתוך אחד מהן ונפתקו3 ובאו לחברו כשר ור' יוסי אומר אם ניטלה מחיצה פסול וכו' (תוספת' מקוא' ג ו). 

— פִע', *פִּתֵּק, — כמו קל: מלחמה אין אתה עושה עמהן אבל אתה מפתק הנהרות שלהן ומצית את הגדישים שלהם באש (ר' יודן בשם ר' אייבו, מד"ר בראש' נא).