פ"ע, צָבְאוּ, עתי' יִצְבְּאוּ, בינ' צֹבְאִים, צֹבְאוֹת, ומקור עם ל לִצְבֹּא, לִצְבֹא, — צָבָא על האויב, יצא למלחמה עליו, הסתדר לקראתו כמו צָבָא: וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש ולחצצרות התרועה בידו וַיִצְבְּאוּ על מדין כאשר צוה יי' את משה ויהרגו כל זכר (במד' לא ה ז). והיה בחלום חזיון לילה המון כל הגוים הַצֹּבְאִים על אריאל וכו' וכן יהיה המון כל הגוים הַצֹּבְאִים על הר ציון (ישע' כט ז-ח). וזאת תהיה המגפה אשר יגף יי' את כל העמים אשר צָבְאוּ על ירושלם (זכר' יד יב) . — ובמשמ' המתנדבים לצבא, העֹבדים בצבא: וממחצית בני ישראל אשר חצה משה מן האנשים הַצֹּבְאִים (במד' לא מב). — ובמשמ' חנה כמו מחנה של צבא: כן ירד יי' צבאות לִצְבֹּא על הר ציון ועל גבעתה (ישע' לא ד). — ובהרחבה, צָבָא פלוני בעבודה מן העבודות, התמכר והשתכר לעבודה קבועה לזמן קבוע, sich verdingen; se louer; to go into service: כל הבא לִצְבֹא צבא לעבד עבדה באהל מועד (במד' ד כג). מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לִצְבֹא צבא בעבדת אהל מועד (שם ח כד). — הנשים הַצֹּבְאוֹת בפתח אהל מועד, שהיו עמדות שם לעבד עבודה קבועה: כמראת הַצֹּבְאֹת אשר צָבְאוּ פתח אהל מועד (שמות לח ח)1. ואת אשר ישכבן את הנשים הַצֹּבְאוֹת פתח אהל מועד (ש"א ב כב). — ובסהמ"א: שגלשו מהר הגלעד וכו' ד"א כאותן שצבאו על מדין בעבר הירדן שהיא ארץ גלעד (מדרש שה"ש ד א, גרינהוט, לג.). ויהי היום ואני בארץ סבאים, ועברתי על בית הסובאים, ושם בחורים נצבאים, ועל כת הגפים צובאים (ר"י חריזי, תחכ' לו, 297). ושאר  חבריהם הצובאים אחריהם כמו שזכרם יונה בן גנאח (קונטרוס, הדקדוק, פוזננסקי, 13). ויתקע בשופר ויערוך מלחמה מול חיל רומנים אשר היו צובאים במשמרותם לשמור את ירושלם (יוסיפון, גינצבורג, שפד). כי קצף על כל צבאם, שיצבאו גוי על גוי ובזה יהיה ההרג והטבח בהם (רד"ק, ישע' לד ב). — ואמר הפיטן: כתמול מפלאות ידך בעדי שים לצֹבְאוֹת, תשאיר אחרי, מברכות נעורי, אנקם בצרי ר"י הלוי, יה למיחלים, אהבה, שעה"ש 108. חיל צובאים על אריאל ועל עמה לכלם, חיל יאחזון וימוגו חללם יהודה בר מנחם, את יום, יוצ' לשבת נחמו מחז' איטל' א, קצא.. —  ואמר המשורר:  יום עלי נפשי יגונות צבאו, היו לבבי ממרור ושבע עמנואל, מחב' א, 5.  וראיתי אותה פוזטת בגדי רקמתה ובעלה החדש נצב לעומתה ובמקום המים אשר הכינותי אל הנשים הצובאות טבלה בו ועיני רואות הוא, מחב' כח, 222.  עשו להם בחצריהם ובטירותם מקוואות כדי לשכב עם הנשים הצובאות שם שם, 228.  צבאותי שחקים גדלו צבאתה, שמת עלי ארץ יקום לעטרת, שרי אלפים בזבול נטעו חנו לדגליהם וכן נסעו שלמה אוליוירו, אודך ארוממך, אגר', אילת אהב', מ. עוד רוח הצח שם יפוח שפי, עוד נשים צובאות, עוד בחורי יפי, עוד אני שיט אל עיני תופיע יל"ג, אדני על מים רבים, כל שיריו א, 20.

—  הִפע', הִצְבִּיא, מַצְבִּיא. —  הִצְבִּיא את עם הארץ, קראו לצבא, סדרו וערכו לצבא:  ואת שר הצבא הַמַּצְבִּיא את עם הארץ ירמ' נב כה; מ"ב כה יט. —  ובסהמ"א:  הלוך הלוך הלוך הצביא סענדעריל את עצמו והרים רגלי פעמיו ש"י אברמוביץ, מסעות בנימין השלישי, הפרדס ג, 67. —  ואמר הפיטן:  אל חי משוש לבי חילי ומשגבי שירים לך אצביא מאות ורבואות אל חי, לשבת פורים ארג'יל, קרובץ ארג'יל. —  ואמר המשורר:  בואי כבודה  במניס יגון בהצביא צבאות רמב"ע, תרשיש ב 36.  וזמן הצביא צרות עליך הוא, דיואן קכו.  ובא ממערב לשכון במזרח וצבאות כל יקר אסף והצביא ר"י חריזי, תחכ' מו, 362.

—  נִפע', °נִצְבָּא, —  נקהל, נאסף:  ובעת לרדוף אחריו נצבאו, דפקו שעריו ובהם לא באו ר"י חריזי, תחכ', הקד', 13. ראיתי עם רב באים ונצבאים מכל מסילה ונעשו כעגולה הוא, שם ל, 251. ויהי היום ואני בארץ סבאים, ועברתי על בית הסובאים ושם בחורים נצבאים, ועל בת גפנים צובאים הוא, שם לו, 297.  וכאשר ראיתי כי במלאכת השיר באו לערוך מלחמתו נצבאו ידעתי כי אני גבירם וכו' הוא, שם נ, 388. ויהי בראותם אותנו חשבו כי דבר גדול מצאו ומכל המקומות אשר נפוצו שם נצבאו עמנו', מחב' כב, 175. —  ואמר הפיטן: מלך לגדלתו אין חקר וקצבה, כבוד בהיכלו תבשר צבא נצבא (מלך הר, ליוצ' יוה"כ). אין חקר וקצבה, כבוד בהיכלו תבשר צבא נצבא (מלך תר, ליוצ' יוה"כ). 

— פֻע', °צֻבָּא, — אֻסף כצבא, ואמר הפיטן: צבאו2 כעדר גנת אגוזים, צלעים חיל ופחד אחוזים, צרח קול יי' שובר ארזים (ר"א קליר, אלופים, תפארת שיבה לצונץ, 203).

— הָפע', °הָצְבָּא, נאסף לצבא: ואמר הפיטן: כי מעט היו והרבה הוצבאו לעת למשפחותם יצאו (ינאי, אות לטובה, קרוב' לס' בראש', זולאי, ו).