* 1, — צְוָחָה, זעקת שבר, Wehgeschrei; cri; vociferation: עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר בים מִצֵּאתֵךְ2 (יחזק' כו יח).
1 עי' הערה שלאחרי זה.
2 כך בנסחה המסורה, וראו בו הקדמונ' ורב החדשים המקור מן יצא, ופרשו במשמ' יציאת הספינה בים. אך זה דחוק, וכבר הגיה ארליך משאתך במקום מצאתך, מלשון השאת והשבר. אך אפשר להניח הגרסה כמו שהיא ולפרש המלה במשמ' הרשומה בפנים, ובערב' צַתּ صتّ במשמ' זעק וצוח, צת אלרגל צר, והוא זעק כמו ילל הרוח.
[במשמ' זו של קול (הצעקה), בהקבלה אל "מקול מפלתך באנק חלל" וכו' (פס' יה), נמצא לא רק בערב' צַוְת صوت, אלא גם בסור' צותא, משרש צות זה הבא גם בלשון החכמים בארמ' ובעבר' בצורות כגון צוֹתֵת וצִיֵּת, אצית, במשמ' שמע. ולמעשה מתאימה גם משמ' זו מִשִּׁמְעֵךְ, משמועתך נבהלו האיים, יפה לענין. השוה: שמענו את שמעו רפו ידינו (ירמ' ו כד), כי שמֻעה רעה שמעו נמֹגו (שם מט כג), וכדו'.]