ג. צָבָא

1, ש"ז, —  גֶשֶׁם: אדני יתן אמר2 המבשר(ות)3 צָבָא רב4 (תהל' סח יב).



1 בערב' צאב صاب, ירד גשם, והשם צַוְב, צַיְב صوب, صيب ענן מוריד גשם.

2 רעם (הערת המחבר בשולי התנ"ך).

3 [הסוגרים מאת המחבר.]

4 [ורֹב הפרשנים פרשו מן א. צָבָא, וצ"ע.]

חיפוש במילון: