1 , ש"ז, — שם למין ממיני השרץ, כמו הלטאה: וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר וְהַצָּב2 למינהו (ויקר' יא כט). — ובתו"מ: צב, זה הצב למיניהו, לרבות מינים של צב, חברבר ובן הנפילים וסלמנדרא (ספרא ויס, שמיני פרשה ה). פעם אחת הלכתי לוועד וראיתי נחש שהוא כרוך על צב לימים יצא ערוד מביניהם (רב הונא בר תורתא, חול' קכז.). זה אחד מד' דברים שהראה הקב"ה למשה באצבעו וכו' זעזע את הימים והראהו את בן הנפילים וכו' זעזע את הישוב והראהו את הצב וכו' זעזע את המדבר והראהו את הדואר וכו' זעזע את האש והראהו את  הסלמנדרא וכו' (מד"ר שמות טו). — ובסהמ"א: ובגבול אלו האנשים כל מיני חיה חבושים, שמה יונים וצפרים וכו' חמטים וחלדים וצבים תנינים ופתנים וכו' (ראב"ע, חי בן מקיץ, כהנא ב, 48). — ופשט השמוש בשם זה להשרץ המוקף כעין שריון קשה מאד כעין בית לו, ורק ראשו ורגליו בולטות החוצה והוא מכניס אותם בעת סכנה, Schildkröte; tortue;  turtle3: הצב (שילדקרעטע) ממינים שונים ובפרט צב הרפאים (ריזענשילדקרעטע) משקלו לפעמים ח' ככרים (צענטנער) בשרו מעדנים לאוכלו (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, ה:). צב  המגן (שילדקרעטע) מיניה שלשה ושלשים הדומים בתוארם להצב הידוע (קרעטע) ונבדלים ממנו במכסה קשה כקרן הסובב את גופם ולא יוציאו ממנו כ"א ארבעת רגליהם זנבם וראשם הקטן ע"י נקבים אשר אצל ראשם ואחורם וכו' (י. שינהק, תולדות הארץ, החיים, קפה). צב הידוע (געמיינע קרעטע) לא נמצא יותר נתעב ומגועל לנפש האדם כמוהו אשר כמעט יחשוב כמות לו אם נגע בו מבלי לראות בידיו, צב מפוצל (קרייץ קרעטע) משכנו במנהרות רטובות תחת אבנים ושאר מקומות קטורים לחים ורעים וכו', צב האש (פייער קרעטע) הקטן במיני ארצנו גדלו כצפרדע העָלֶה ונמצא לרוב באגמים ונהרות, גופו ממעל מכוסה ביבלות ממראה שחרחר אפל או אמוץ ועל בטנו ירוק בטלואים ממראה תכלת וכו' צב הקרני (געהארנטע קרעטע) היפה מכל מיניו ויותר בעיניו הגדולות ומשובצות ממראה תכלת אפל ושחור ומעליהם יתרוממו צמחים (אויסוואוכסע) עגולים אשר הם עפעפיו באמת (שם שם קצא-קצב).