ש"ז1, סמי' צְבָא, כנ' צְבָאִי, צְבָאֲךָ, צְבָאוֹ, צְבָאָהּ, צְּבָאָם, מ"ר צְבָאוֹת, סמי' צִבְאוֹת, כנ' צִבְאוֹתַי, צִבְאוֹתֵינוּ, צִבְאֹתֵינוּ, צִבְאוֹתֵיכֶם, צִבְאֹתָם, צְבָאָיו, — א) שם הקבוץ לחבורה פחות או יותר גדולה של אנשים ידעי מלחמה, מזֻינים, עומדים הכן לצאת למלחמה, Heer; armée; army: ויאמר שרי סכות הכף זבח וצלמנע עתה בידך כי נתן לִצְבָאֲךָ לחם (שפט' ח ו). רבה צְבָאֲךָ וצאה (שם ט כט). ויואב וכל הַצָּבָא אשר אתו באו (ש"ב ג כג). וישמע דוד וישלח את יואב ואת כל הַצָּבָא הגבורים (שם י ז). ויואב אל כל הַצָּבָא ישראל ובניה בן יהוידע על הכרי ועל הפלתי (שם כ כג). ואל תחמלו על בחריה החרימו כל צְבָאָהּ (ירמ' נא ג). המלך אל יבוא עמך צְבָא ישראל כי אין יי' עם ישראל כל בני אפרים (דהי"ב כה ז). — צְבָא מלחמה, הצבא שבמלחמה, היוצא למלחמה: ומעבר לירדן מן הראובני והגדי וחצי שבט מנשה בכל כלי צְבָא מלחמה מאה ועשרים אלף (דהי"א יב לז). — גְּדוּד צָבָא: ועליהם לתלדותם לבית אבותם גדודי צְבָא מלחמה שלשים וששה אלף (דהי"א ז ד). — חֵיל הַצָּבָא: וינהג יואב את חיל הַצָּבָא וישחת את ארץ בני עמון, ויבא ויצר את רבה (שם כ א). ועל ידם חיל צָבָא שלש מאות אלף ושבעת אלפים וחמש מאות עושה מלחמה בכח חיל לעזר למלך על האויב (דהי"ב כו יג). — וְאנְשֵׁי הַצָּבָא, הַחַיָּלִים: ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הַצָּבָא הבאים למלחמה (במד' לא כא). אַנְשֵׁי הַצָּבָא בזזו איש לו (שם שם נג). — וְעַם הַצָּבָא: ויהי המלקוח יתר הבז אשר בזזו עם הַצָּבָא צאן שש מאות אלף ושבעים אלף וחמשת אלפים וכו' (שם שם לב). — חֲלוּץ צָבָא, עי' לקמן ג). — אלפי הַצָּבָא, יחידות הצבא: ויקרבו אל משה הפקדים אשר לאלפי הַצָּבָא שרי האלפים ושרי המאות (שם שם מח). — שַׂר־צָבָא, שר הממֻנה על צבא, מְפַקֵּד עליון: ויאמר אבימלך ופיכל שר צְבָאוֹ אל אברהם וכו' (בראש' כא כב). וימכרם יי' ביד יבין מלך כנען אשר מלך בחצור ושר צְבָאוֹ סיסרא והוא יושב בחרשת הגוים (שפט' ד ב). ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צְבָא יבין ואת רכבו ואת המונו (שם שם ז). וכראות שאול את דוד יצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הַצָּבָא בן מי זה הנער אבנר (ש"א יז נה). ויקרא לכל בני המלך ולאביתר הכהן וליאב שר הַצָּבָא (מ"א א יט). ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש וכו' ואת ספר שר הַצָּבָא המצבא את עם הארץ (ירמ' נב כד-כה). —  ובתעודות לכיש: ולעבדך הגד לאמר ירד שר הצבא כניהו בן אלנתן לבא מצרימה (תעודות לכיש 3 13-16). — ומ"ר שָׂרֵי צְבָאוֹת: והיה ככלת השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צְבָאוֹת בראש העם (דבר' כ ט). וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן  צרויה אשר עשה לשני שרי צִבְאוֹת ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר (מ"א ב ה). מן בני פרץ הראש לכל שרי הַצְּבָאוֹת לחדש הראשון (דהי"א כז ג). ומ"ר שָׂרֵי הַצָּבָא: ויקרא לכל בני המלך ולשרי הַצָּבָא ולאביתר הכהן והנם אכלים ושתים לפניו (מ"א א כה). ויבדל דוד ושרי הַצָּבָא לעבדה לבני אסף והימן וידותון הנביאים בכנרות בנבלים ובמצלתים (דהי"א כה א). —  ראשי הַצָּבָא, באותה משמ': אלה מבני גד ראשי הַצָּבָא אחד למאה הקטן והגדול לאלף (שם יב יד). — נתן את פלוני על הַצָּבָא, מנה אותו לשר הצבא: ויתן המלך את בניהו בן יהוידע תחתיו על הַצָּבָא (מ"א ב לה). —  ובקצור, פלוני על הַצָּבָא, פל' ממֻנה על הצבא, שר צבא: ויואב בן צרויה על הַצָּבָא (ש"ב ח יו). ובניהו בן יהוידע על הַצָּבָא (מ"א ד ד). — מַלְכֵי צְבָאוֹת: מלכי צְבָאוֹת ידדון ידדון ונות בית תחלק שלל (תהל' סח יג). — וצָבָא, ומ"ר צְבָאוֹת, בפרט במשמ' שבטי ישראל, במלחמה וגם בעת שלום: אשר אמר יי' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צִבְאֹתָם (שמות ו כו). כי בעצם היום הזה הוצאתי את צִבְאוֹתֵיכֶם מארץ מצרים (שם יב יז). ויהי בעצם היום הזה הוציא יי' את בני ישראל מארץ מצרים על צִבְאֹתָם (שם שם נא). מבן עשרים שנה ומעלה וכו' תפקדו אתם לְצִבְאֹתָם אתה ואהרן (במד' א ג). וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לְצִבְאֹתָם (שם שם נב). והחנים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לְצִבְאֹתָם ונשיא לבני יהודה נחשון בן עמינדב וּצְבָאוֹ ופקדיהם ארבעה ושבעים אלף ושש מאות וכו' (שם ב ג-ד וכו'). ויסע דגל מחנה יהודה בראשנה לְצִבְאֹתָם ועל צְבָאוֹ נחשון בן עמינדב ועל צְבָא מטה בני יששכר נתנאל בן צוער וכו' (שם י יד-יה וכו'). אף זנחת ותכלימנו ולא תצא בְּצִבְאוֹתֵינוּ (תהל' מד י). — צִבְאוֹת יי': והוצאתי את צִבְאֹתַי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים (שמות ז ד). ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צִבְאוֹת יי' מארץ מצרים (שם יב מא). ועי' יי' צְבָאוֹת, לקמן. — ועל עמים בכלל: כי קצף ליי' על כל הגוים וחמה על כל צְבָאָם החרימם נתנם לטבח (ישע' לד ב). ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה צבי צִבְאוֹת גוים2 (ירמ' ג יט). — ואמר בן סירא: מי יאמין בגדוד צבא המדלג מעיר אל עיר (ב"ס גני' לו לא). — ובסהמ"א: אבל ענין ואחריב בכף פעמי מפני רב חילו וצבאותיו (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, קור). והביאו לו כתב משר הצבא שיקבל אלפיים רוכבים על סוסים לעיר צפת (נפתלי ב"ר יעקב אלחנן, עמק המלך, תיקונ' התשובה, יג:). חיל הוא שם כולל אישים רבים יהיו נקבצים או נפרדים וצבא יורה דוקא אישים רבים נקבצים יחדו (שד"ל, בית האוצר, 191). ולמה הגוף דומה למלך שיש לו צבאים ויש עליהם ארבעה שרים וכו' (ריב"ל, תעודה בישראל ג ג , 70). — ואמר הפיטן: שברתי ימי צבאי, כי תשלח לי שר צבאי, ואם עד כה איחר (ר"י נג'ארה, אנא הושע, עולת תמיד נג). — ואמר המשורר: מה זה איחל ומה אחר אשר נגפו חילי זקנים צבא חרפי וילדותי (יהודה אבן גיאת, מבין עפאים, שעה"ש 124). — ב) צְבָאוֹ של האל היוצא לקרב, צבא שאינו נראה רק קולו נשמע: קול המון בהרים דמות עם רב קול שאון ממלכות גוים נאספים יי' צבאות מפקד צְבָא מלחמה (ישע' יג ד). — ושר צְבָא יי': ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו ויאמר לא כי אני שר צְבָא  יי' עתה באתי וכו' ויאמר שר צְבָא  יי' אל יהושע של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עמד עליו קדש הוא (יהוש' ה יג-יה). — ושַר הַצָּבָא ככנוי לאלהים: ועד שר הַצָּבָא הגדיל וממנו הרים התמיד והשלך מכון מקדשו (דני' ח יא). — וּצְבָא האל במשמ' כל בריותיו אשר ברא בשמים ובארץ, ובמ"ר צְבָאָיו: ברכו יי' כל צְבָאָיו משרתיו עשי רצונו (תהל' קג כא). הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאו3 הללוהו שמש וירח וכו' (שם קמח ב-ג). — ויי' צְבָאוֹת, כתאר ליי' אלהי ישראל4: ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח ליי' צְבָאוֹת בשלה (ש"א א ג). יי' צְבָאוֹת אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך וכו' (שם שם יא) במקור נדפס 'שם שם יג'. כה אמר יי' צְבָאוֹת פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל (שם יה ב). ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם יי' צְבָאוֹת אלהי מערכות ישראל אשר חרפת (שם יז מה). ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים ויברך את העם בשם יי' צְבָאוֹת (ש"ב ו יח). ויאמר אליהו חי יי' צְבָאוֹת אשר עמדתי לפניו כי היום אראה אליו (מ"א יח יה). ויאמר אלישע חי יי' צְבָאוֹת אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך (מ"ב ג יד). לולי יי' צְבָאוֹת הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו (ישע' א ט). כי כרם יי' צְבָאוֹת  בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו (שם ה ז). ויגבה יי' צְבָאוֹת במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה (שם שם טז) במקור נדפס שם שם כד'. וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יי' צְבָאוֹת מלא כל הארץ כבודו (שם ו ג). קנאת יי' צְבָאוֹת תעשה זאת (שם ט ו, שם לז לב). בעברת יי' צְבָאוֹת נעתם ארץ (שם ט יח). בעת ההיא יובל שי ליי' צְבָאוֹת עם ממשך ומורט ומעם נורא מן הוא והלאה וכו' אל מקום שם יי' צְבָאוֹת הר ציון (שם יח ז). ביום ההוא יהיה מצרים כנשים וחרד ופחד מפני תנופת יד יי' צְבָאוֹת  אשר הוא מניף עליו והיתה אדמת במקור חסר כאן: 'יהודה ל' מצרים לחגא וכו' מפני עצת יי' צְבָאוֹת אשר הוא יועץ עליו (שם יט יו-יז). ביום ההוא יהיה יי' צְבָאוֹת לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו (שם כח ה). כן ירד יי' צְבָאוֹת לצבא על הר ציון ועל גבעתה כצפרים עפות כן יגן יי' צְבָאוֹת  על ירושלם (שם לא ד-ה). כה אמר יי' מלך ישראל וגאלו יי' צְבָאוֹת אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים (שם מד ו). גאלנו יי' צְבָאוֹת שמו קדוש ישראל (שם מז ד). ואנכי יי' אלהיך רגע הים ויהמו גליו יי' צְבָאוֹת  שמו (שם נא יה). ומשא יי' לא תזכרו עוד כי המשא יהיה לאיש דברו והפכתם דברי אלהים חיים יי' צְבָאוֹת  אלהינו (ירמ' כג לו). מה ידידות משכנותיך יי' צְבָאוֹת (תהל' פד ב). — ותאר יי' צְבָאוֹת ישֵׁב הַכְּרוּבִים: ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם יי' צְבָאוֹת ישב הכרבים עליו (ש"ב ו ב). — יי' צְבָאוֹת אלהי ישראל: כי אתה יי' צְבָאוֹת  אלהי ישראל גליתה את אזן עבדך לאמר וכו' (שם ז כז). יי' צְבָאוֹת אלהי ישראל ישב הכרבים אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ (ישע' לז יו). — ארון ברית יי' צְבָאוֹת וכו': וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית יי' צְבָאוֹת ישב הכרבים (ש"א ד ד). — הָאָדוֹן יי' צבאות, הַמֶּלֶךְ יי' צבאות: לכן נאם האדון יי צְבָאוֹת אביר ישראל (ישע' א כד). כי הנה האדון יי' צְבָאוֹת מסיר מירושלם ומיהודה כל משען ומשענה (שם ג א). כי את המלך יי' צְבָאוֹת ראו עיני (שם ו ה). הנה האדון יי' צְבָאוֹת מסעף פארה במערצה ורמי הקומה גדעים (שם י לג). וסכרתי את מצרים ביד אדנים קשה ומלך עז ימשל בם נאם האדון יי' צְבָאוֹת (שם יט ד). — יי' אלהי צְבָאוֹת: וילך דוד הלוך וגדול ויי' אלהי צְבָאוֹת עמו (ש"ב ה י). לכן כה אמר יי' אלהי צְבָאוֹת  וכו' (ירמ' ה יד). נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי יי' אלהי צְבָאוֹת  (שם יה יו). לכן כה אמר יי' אלהי צְבָאוֹת אלהי ישראל וכו' (שם לה יז). כי הנה יוצר הרים וברא רוח ומגיד לאדם מה שחו עשה שחר עיפה ודרך על במתי ארץ יי' אלהי צְבָאוֹת  שמו (עמו' ד יג). אולי יחנן יי' אלהי צְבָאוֹת  שארית יוסף (שם ה יה). —  ויי' אלהי הַצְּבָאוֹת: ויי' אלהי הַצְּבָאוֹת יי' זכרו (הוש' יב ה). — אדני יי' אלהי הַצְּבָאוֹת: שמעו והעידו בבית יעקב נאם אדני יי' אלהי הַצְּבָאוֹת (עמו' ג יג). — אֱלֹהִים צְבָאוֹת: אלהים צְבָאוֹת השיבנו והאר פניך ונושעה (תהל' פ ח). — יי' אֱלֹהִים צְבָאוֹת: יי' אלהים צְבָאוֹת עד מתי עשנת בתפלת עמך (שם שם ה). — ובכתיב אֲדֹנָי יי' צְבָאוֹת: מלכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו נאם אדני יי' צְבָאוֹת (ישע' ג יה). כי כלה ונחרצה אדני יי' צְבָאוֹת עשה בקרב כל הארץ (שם י כג). כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני יי' צְבָאוֹת בגי חזיון (שם כב ה). כי זבח לאדני יי' צְבָאוֹת בארץ צפון אל נהר פרת (ירמ' מו י). כי מלאכה היא לאדני יי' צְבָאוֹת בארץ כשדים (שם נ כה). אל יבשו בי קויך אדני יי' צְבָאוֹת אל יכלמו בי מבקשיך אלהי ישראל (תהל' סט ז). — ואדני יי' הַצְּבָאוֹת: ואדני יי' הַצְּבָאוֹת הנוגע בארץ ותמוג ואבלו כל יושבי בה (עמו' ט ה). — וּצְבָא הַשָּׁמַיִם, במשמ' השמש והירח והכוכבים, שנעבדו גם כאלהים: ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת כל צְבָא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם (דבר' ד יט). וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צְבָא השמים אשר לא צויתי (שם יז ג). ראיתי את יי' ישב על כסאו וכל צְבָא השמים עמד עליו מימינו ומשמאלו (מ"א כב יט). וישתחוו לכל צְבָא השמים ויעבדו את הבעל (מ"ב יז יו). וישתחו (מנשה) לכל צְבָא  השמים ויעבד אתם וכו' ויבן מזבחות לכל צְבָא השמים בשתי חצרות בית יי' (שם כא ג-ה; דהי"ב לג ג-ה). והשבית את הכמרים וכו' ואת המקטרים לבעל לשמש ולירח ולמזלות ולכל צְבָא השמים (מ"ב כג ה). ונמקו כל צְבָא  השמים ונגלו כספר השמים וכל צְבָאָם יבול כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה (ישע' לד ד). שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צְבָאָם לכלם בשם יקרא מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר (שם מ כו). אני ידי נטו שמים וכל צְבָאָם צויתי (שם מה יב). בעת ההיא נאם יי' ויוציאו את עצמות מלכי יהודה וכו' ושטחום לשמש ולירח ולכל צְבָא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם (ירמ' ח א-ב). אשר לא יספר צְבָא השמים ולא ימד חול הים כן ארבה את זרע דוד עבדי ואת הלוים משרתי אתי (שם לג כב). והכרתי מן המקום הזה וכו' ואת המשתחוים על הגגות לִצְבָא השמים (צפנ' א ד-ה). בדבר יי' שמים נעשו וברוח פיו כל צְבָאָם (תהל' לג ו). אתה הוא יי' לבדך את עשית את השמים שמי השמים וכל צְבָאָם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם (נחמ' ט ו). — וּצְבָא המרום, באותה משמ': והיה ביום ההוא יפקד יי' על צְבָא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישע' כד כא). — וּצְבָא השמים והארץ: ויכלו השמים והארץ וכל צְבָאָם (בראש' ב א). — ובתו"מ: כיצד מזמנין וכו' ברבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים (ברכ' ז ג). אמרה חנה רבונו של עולם מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד (ר' אלעזר, ברכ' לא:). ג' צבאים הן, צבא לשמים ולארץ וצבא לתלמידים וצבא ליסורין (ר' אלעזר, מד"ר בראש' י). אם זכה צבא לו ואם לאו צבא עליו, בנה בנין יעלה בידו צבא לו, נפל ממנו ומת צבא עליו, אכל פתו והנייתו צבא לו, עמדה בתוך גרונו וחנקתו צבא עליו, הרבה צבאים מינה הקב"ה לאדם הזה לתבוע דקיון שלו, הרבה דובים הרבה אריות הרבה נחשים הרבה שרפים הרבה עקרבים וכו' (נחמן, שם שם). — ואמר הפיטן: ולא זכרת צהלת צבי צדק אשר צפנת לצבאיך5 (ר"א קליר, איכה אצת, קינ' ת"ב). צבאימו (של השמים) רצים לעינימו ויורוני הנה אלהימו (ראב"ע בשם אל, איגר 53). — ואמר המשורר: והבט שמימה וברך צור קרם, ראה את צבאותם וספר פלאותם ודע יוצר אותם וידע מספרם (ר"ש הנגיד, באשמורת, ברודי, 23). — ג) צָבָא במשמ' עבודת הַצָּבָא, מלחמה, — יָצָא האדם בַּצָּבָא, יצא לַצָּבָא: וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה היצאים לַצָּבָא ובין כל העדה (במד' לא כז). ותהי המחצה חלק היצאים בַּצָּבָא מספר הצאן וכו' (שם שם לו). כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בַּצָּבָא ולא יעבר עליו לכל דבר (דבר' כד ה). — ובינ' יוֹצֵא צָבָא6: מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צָבָא בישראל תפקדו אותם לצבאתם אתה ואהרן (במד' א ג). ויהיו בני ראובן וכו' כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צָבָא (שם שם כ). כל אלה בני ידיעאל לראשי האבות גבורי חילים שבעה עשר אלף ומאתים יצאי צָבָא למלחמה (דהי"א ז יא). מזבלון יוצאי צָבָא ערכי מלחמה בכל כלי מלחמה חמשים אלף (שם יב לד). — שלח לַצָּבָא, קבץ המחנה לַצָּבָא: וישלח אתם משה אלף למטה לַצָּבָא אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לַצָּבָא (במד' לא ו). ויקבצו פלשתים את מחניהם לַצָּבָא להלחם בישראל (ש"א כח א). — חָלוּץ לַצָּבָא, חֲלוּץ צָבָא7, מזין לצאת למלחמה: וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צָבָא (במד' לא ה). ועבדיך יעברו כל חלוץ צָבָא לפני יי' למלחמה (שם לב כז). כארבעים אלף חלוצי הַצָּבָא עברו לפני יי' למלחמה אל ערבות יריחו (יהוש' ד יג). ואלה מספרי ראשי החלוץ לַצָּבָא באו על דויד חברונה (דהי"א יב כג). ועי' ב. חָלַץ. — וּצְבָא המלחמה, עבודת הצבא במלחמה: ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מִצְּבָא המלחמה (במד' לא יד). — וּצְבָא העבודה, זמן עבודה קצובה ביחוד עבודת הלוים במקדש, בא לצבא, לִצְבֹא צבא: מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל בא לַצָּבָא לעשות מלאכה באהל מועד (שם ד ג, ושם עוד). כל הבא לצבא צָבָא לעבד עבודה באהל מועד (שם שם כג). מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צָבָא בעבדת אהל מועד ומבן חמשים שנה ישוב מִצְּבָא העבודה ולא יעבד עוד (שם ח כד-כה) במקור נדפס 'כה-כו'. — ושל השכיר הַשָּׂכוּר למספר שנות עבודה8: הלא צָבָא9 לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו (איוב ז א). תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וְצָבָא10 עמי (שם י יז). אם ימות גבר היחיה כל ימי צְבָאִי10 איחל עד בוא חליפתי (שם יד יד). — ובהשאלה לגורל העם: דברו על לב ירושלם וקראו אליה כי מלאה צְבָאָהּ11 כי נרצה עונה כי לקחה מיד יי' כפלים בכל חטאתיה (ישע' מ ב). — ואמר בן סירא: אל תקוץ בצבא מלאכה ועבדה כי מאל נחלקה  (ב"ס גני' ז יה). — ובסהמ"א: הלא צבא לאנוש על הארץ, כי צבא וזמן קצוב נתן לאדם עלי ארץ שישלי' בו את נפשו השכלית בעיון ובמעשה (אוהב משפט ומשפט צדק לאיוב ז א, סז:). — ואמר המשורר: אמת חייו (של האדם) עלי תבל כהבל, חלום ראה והמות שבריו, צבא חלדו כעוף יעוף ימיו כנוצתו והלילות אבריו (רמב"ע, יריב' דיואן פ, בודל'). די לי בצבאות זמן ממר אשר פשטו בזו כבודי ודין עול בי שפטו (ראב"ע, מנדוד אמון, כהנא א, 53). — °ובמשמ' נעורים, זמן הבחרות12: באחד שהוא מעותד לבל יצמח זקנו ויהיה הנשאר משער אלו דקיק נקל להמרט ובאחרית הצבא אם ליובש המזג וכו' (קאנון ד ז א ב). כי זהו (הרפואות הנזכרות למעלה) ישמר שער הבחרות עד אחרית הצבא (שם ד ז א יו). — ד) אולי כמשמ' עבודת הקדש13 וכדו':  וְצָבָא תנתן על התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה ואשמעה אחד קדוש מדבר וכו' עד מתי החזון התמיד והפשע שמם תת וקדש וצבא מרמס (דני' ח יב-יג). בשנת שלש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נקרא שמו בלטשאצר ואמת הדבר וְצָבָא גדול ובין את הדבר ובינה לו במראה (שם י א).