*, ש"ז, —  רָצון, חפֶץ, תשוקה, Wille, Lust; volonte, plaisir; will, pleasure: מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה, לעושין צביונו ולמצפין תפארתו (רבי אלעזר בשם רבי חננא, מגי' טו:). מתים שבחוץ לארץ אינם חיים שנאמר ונתתי צבי בארץ חיים, ארץ שצביוני בה מתי חיים, שאין צביוני בה אין מתיה חיים (ר' אלעזר, כתוב' קיא.). ואמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו וכו' ואמר רב יהודה שור שהקריב אדה"ר קרניו קודמות לפרסותיו וכו' מסייע ליה לריב"ל דאמר ריב"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, בדעתן נבראו, בצביונם1 נבראו שנאמר ויכולו השמים  והארץ וכל צבאם, אל תקרי צבאם אלא צביונם (חול' ס.). וצבא ליסורים מנין שנאמר הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכל צביונו של אדם אינו אלא על הארץ, ומה הנייה לו, וכימי שכיר ימיו (ר' אלעזר, מד"ר בראש' י). כך אמר הקב"ה הואיל והארץ היא עשתה צביוני תחלה הרי אני נותן לה פרוקופי שלא תזוז ממנה לעולם (שם שם יב). ואת הצובבה, שעשה צביונו של הב"ה (שם שמות א). וי"י אלהי הצבאות י"י זכרו, שהוא עושה צביונו בבריותיו, ד"א אלהי הצבאות שהוא עושה צביונו במלאכיו, כשהוא מבקש הוא עושה אותם יושבים וכו' ופעמים עושה אותם עומדים וכו' ד"א וי"י אלהי הצבאות שהוא עושה צביונו בעולם, כשבקש הוציא לחם מן הארץ וכו' וכשבקש העלה מים מן הארץ וכו' (ר' סימון בשם רבי אלעזר, שם שם כה). עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו, יצתה בת קול ואמרה עדיין לא הגיע צביונו  של הקב"ה לחדש את עולמו (שם דבר' יא). ר' חנינא אמר השביען באבות ובאמהות, בצבאות, אלו אבות שעשו צביוני ועשיתי צביוני בם וכו' ורבנן אמרי השביען בדורו של שמד, בצבאות, שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בהן וכו' (שם שה"ש, השבעתי). בצבאות וכו' במילה שבכם שהוא צביונו (תחומא בובר דבר' ג). אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ר' יהושע בן לוי אמר בפוסקי צדקה הכתוב מדבר, אל תתן את פיך בציביון2 שאתה נותן ואין אתה נותן (מדרש תהלים נב). דבר אחר אין חרצובות למותם, אין הקב"ה מאחר צביונם של רשעים אלא כל מה שהם מבקשין מן הקב"ה הוא עושה להם (שם עג). — ובסהמ"א: על כן ידגשון וירפיון יחזקו ויקלו, כרצון הלשון ובצביון החיך ומאויי השפה וחשק הפה (מחב' מנחם, מעלות הבית, מחב', 6). צבי, הוא נוי, דבר צביון שיש חפץ בו (רש"י, ישע' ג ב). צבי צבאות גוים, צביון כל צבאות גוים (הוא, ירמ' ג יט). אני לדודי בכל צביונו ועלי תשוקתו וחשקתו, כטוב בעיניו וכל אשר יאבה יעשה לי  (רשב"ם, שה"ש ז יא). אני פל' החתן בר' פל' מודה היום הזה בפניכם כי מדעתי ומרצוני ומצביון כנסתי לי לאשה זאת פלנית (נוסח כתובה ירושלמית, קובץ על יד ה, שריד מעיר, 3). ינחילך עולם כפי צביונך (זכריה בן סעדיה אלצ'אהרי, ספר המוסר, כ"י תימני, מחב' יה). — ואמר הפיטן: פקד חרב בציון, למלטם מחרב צהיון, טל, פרות לברך בצביון, כטל חרמון שיורד על הררי ציון (ר"א קליר, אלים ביום מחסן, תפלת טל). עשה עמי אות בצביון, ולעתו חש עלי קשיון (הוא, איכה את אשר, קינ' ת"ב).  קרבן חלבים להניף חזה ושוק למשרתי הבית, לשרוף נותר לבקר עור העולה לכהני צביון, צביון מנחת סלת מחבת ומרחשת חלות ורקיקיה להערך, ברית מלח ןמכלת קדשים ומחלקות מנחות תדרך (רסע"ג, את י"י אלהיך, תרי"ג מצות, קבץ מע"י גאו' ב, 31). סידר עבודה היום, זורק ומקטיר ליום, ומקריב ומטיב בצביון (מפרישין כהן, קטע מעבודה, Elbog. Stud עמ' 172). צפצף כל שאלתך אמלא, צביוני אם תעשה מלכלה (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' שבת א חנוכה). לבל תכלה השגיח ממכון שבתו, ללבו ערב הכל לצביונו ולדעתו (מאיר בן יצחק, אדיר ונאה, יוצ' שבת אחר שבוע'). °ובמשמ' מַרְאֶה, ובפרט מראה יפה, זִיו וָזֹהַר: וזהו שנא' ויכולו מכל מלאכתו אשר עשה שתי פעמי' כנגד עול' העליון והעול' האמצעי שכבר נעשו ועמדו על שלימותם ותכלית צביונם בלי חילוף ובלי שינוי (ר"י הישרלי, יסוד עולם, הקדמת המחבר, ד:). יען היו דברי כל חכם אמתי ומה גם אם רוח יי' דבר בו יוצאים בצביונם עד אפס מקום להוסיף בם שלמות (אוהב משפט וספר משפט צדק, באורים לאיוב, רו:).  ראוי אם כן שנדע באיזה מצב מהם יקומו האנשים בתחיה אם בצביונם בקומתם ובחרותם או בזקנתם (ר"י אברבנאל, נחלת אבות ד). שא"א שיורגש ההתוך והרזון בדבר כי אם למי שראה אותו בצביונו קודם התכה (הוא, מפעלות אלהים ח ב). והאיך צמצמה בהן החכמה העליונה ית' הכל לפי חילופי הזמנים ורוחות העולם והמדינות וכו' כיצד לקיים על ידיהן ישובו של עולם כלול בהדרו וצביונו כימי השמים על הארץ (אגרת החכמה, מודע לבינה, אג' ב). וברא את העולם בזיוו צביונו וקומתו ואת האדם בתכונת איבריו (רמ"ע מפאנו, פלח הרמון, ש' הכנויים פ"א, סג:). ונפשי יודעת מאד כי היא ראתה והשיגה אותם מלפני החט' הקדום בזיום וצביונם וכלם היו נסקרים ממנה בסקיר' אחת מסוף העולם ועד סופו (הוא, חקור דין ד ב). ימין ה' רוממה לעשות החיל הזה, מתגברת להעמיד עולם על צביונו וליסוד ארץ על מכוניה (שלמה אוליוירו, אילת אהבים, ג.). או אולי מצא את עצמו בספרי זה מצויר בצביונו בין אלה קצת הבחורים המפוחמים אשר געלה בהם נפש כל משכיל אוהב אמת ומישרים (ריב"ל, באר יצחק אגרת יח). מן הצד נקל לראות כל דבר בצביונו האמתי (יל"ג, אגרות ב רכ). אערכה אותה (את העיר כסלון) לפניכם בצביונה ובדמות תבניתה (ש"י אברמוביץ, בסתר רעם). — ואמר הפיטן: רואה אורך בצביונו, ישכח יקר ראתה עינו (ר"י נגארה, זמירות, עולת תמיד רכב). — ואמר המשורר: אשת חן זאת נצבת לקראתנו בקומתה ובצביונה בעצמה ובשרה (יל"ג, קוצו של יוד ב, כל שיריו ד, 11). — § ובמשמ' חשק פתאמי, חליפת מצב הרוח, Laune, Kaprize; caprice, נמצא בספרות.