ג. צְבִי

1, ש"ז, — נֹער, בחרות, ואמר הפיטן: הסיתוהו ימי צביו וגאה בגאון עדיו (ר"י הלוי, אמונות יה, תוכחה, אשמורה ב' לעשי"ת, סליח' אויגניון).



1 [עפ"י הערב' צבא, צבי صبا, صبي.]

 

חיפוש במילון: