צְבִיטָה
*, ש"נ, — שה"פ מן צָבַט, בֵּית הַצְּבִיטָה, בית אחיזה בכלי1: מאי בית הצביטה א"ר יהודה אמר שמואל מקום שצובטו וכן הוא אומר ויצבט לה קלי (חגי' כב:) . — ובסהמ"א: צבט, ואין צביטה אלא לאכילה (שלמה בר שמואל, ס' המליצה ערך צבט, בכר, 13). — ונוהג היום השמוש במלה במשמ' מריטת הבשר בקצות האצבעות.
1 עי' בערך שלאחר זה והערה שם.