צַבִּי

°, צביי, ת"ז, — שיש בו מתכונת הַצָּב, דֹּפֶק צַבִּי: במיני הדפק המורכב המיוחד בשמו, היה יש ממנו צביי, והוא המתחלף בחלק אחד כשיהי' מאוחר ואחר יפסק וימהר, ויש ממנו גליי והוא המתחלף בגדל חלקי העורק וקטנם או גבהם וברחב ובאחור וכו' וכאלו הם גלי מים נמשכים קצתם אחר קצתם על היש, ויש ממנו תולעי וכו' והנמליי וכו' ויש ממנו מגריי וכו' וממנו המחטי וכו' (קאנון א ב ג מאמר בדפק ג). — קַו צַבִּי, קו הדומה לקוי קלפת הַצָּב והמשמש קו עזר בבעיות הנדסיות כגון הכפלת הקביה וְשִׁלּוּשׁ הזוית, שבלול ניקומדס, Muschellinie; conchoida Nicomedis: וכל עוד שתרבה למשוך קוים קרובים זה לזה תרשום קו הקונקילי"ש יותר שלם ויפה שהוא העובר על קצוו' הקוי' השוי' הנ"ל וכו' שאני קורא אותו קו צביי שדומה לשרץ הצב ובלעז טשטו"דיני (יש"ר מקנדיה, אילים, מעין חתום, סה). בעזר הקו הצביי נחלוק הזוית ישרת הקוים לג' חלקים שוים בקלות רב (הוא, שם שם).

חיפוש במילון: