1, ש"ז, צֶבִי, מ"ר סמי' צִבְאוֹת (?), — א) פאר, יפי גדול, Pracht, Herrlichkeit; gloire, splendeur; glory, splendour: הַצְּבִי2 ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים (ש"ב א יט). והיתה בבל צְבִי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה (ישע' יג יט). יי' צבאות יעצה לחלל גאון כל צְבִי להקל כל נכבדי ארץ (שם כג ט). מכנף הארץ זמרות שמענו צְבִי לצדיק (שם כד יו). הוי עטרת גאות שכורי אפרים וציץ נבל צְבִי תפארתו (שם כח א). ביום ההוא יהיה יי' צבאות לעטרת צְבִי ולצפירת תפארה לשאר עמו (שם שם ה). ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמד נחלת צְבִי צִבְאוֹת3 גוים (ירמ' ג יט). וּצְבִי4 עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבותם שקוציהם עשו בו (יחזק' ז כ). ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צְבִי היא לכל הארצות (שם כ ו). — ארץ הַצְּבִי, כנוי לא"י5: ויעמד בארץ הַצְּבִי וכלה בידו (דני' יא יו). — ואמר המשורר: יקר רוח גביר רעים ואישים ותפארת נדיבי עם וראשים צבי הדור והוא שר השלשה ונכבד מהיות שר השלשים (ר"י בן גיאת, יקר רוח, שעה"ש 16). חשו ראות חכם אשר הוא לאחי שכל צבי (רמב"ע, תרשיש א, 24). ויזרחו אוריו עלי לחיו וייף בהודו מצבי עדיו (שם ב, 35). בא זמן ציר נאמן לאמונים על שמו דמו כמו האבנים בצבי6 או בשבי לו נתונים (ראב"ע, אשמחה, איגר 65). רד יום צבי ארצות עד שמה היתה ובת אדום שכנה שמה (הוא, עבר עלי, שם 159). מכון צבי בתעבי ואהבי דמות צבי וסחבי וירד בי בבית שבי באף לבי קרבות (הוא, אני אני, שעה"ש 149). לו יהי אבר כיונה לי אעופה ואשכונה עד אשר אשימנה עיני על צבי תחפיר לבנה (הוא, בעלי ריבי, כהנא א, 55). יחיד הדור אשר הוליד ילדים אשר הם בזמן לפאר ולצבי (ר"י חריזי, תחכ' מו, 352). כבר קם מבני אל שר ונגיד צבי עדה וגחלתה ונרה (עמנו', מחב' ח, 58). — °ובמשמ' מראה גון נחמד, ואמר המשורר: הבא ילוד שורק אשר מאין לשון יפתנו נעים צביו (רמב"ע, דיואן עז, בודל'). — ב) פאת העולם צפונית מזרחית7: ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח ואל הַצֶּבִי (דני' ח ט). — ג) °במשמ' רצון: מעשה בראשית וכו' בצביונן נבראו וכו' בצביונן שהם רצו בחפץ וצבי לקבל הכל עליהן (ר"י ג'קטיליה, שערי אורה, סב:).