*, צָבֶת, ש"נ, מ"ר °צְבָתִים, °צְבָתוֹת, — מלקחים, כלי מלאכה מרכבים משתי ידיות, שיחזיק בו הנפח את הברזל באש וכדו', Zange; pinces; tongs: אף אם הוא מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה, אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו וכו' (רבי יהודה, סנה' ז ב). עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר וכו' ויש אומרים אף המזיקין ואף צבת בצבת עשויה1 (אב' ה ו). בצבת של ברזל היו פותחין את פיה, מדדין אותה ומשקין אותה בעל כרחה (ר' יהודה, תוספת' סוטה א ג). — צְבָת שֶׁל עֵץ: שרץ שנמצא במקדש, כהן מוציאו בהמיינו, שלא לשהות את הטומאה דברי רבי יוחנן בן ברוקה, רבי יהודה אומר בצבת של עץ, שלא לרבות את הטומאה (ערוב' י טז). — ובסהמ"א: ומלקחיה, הם הצבתים העשויין ליקח בהן הפתילה מתוך השמן (רש"י, שמות כה לח). ומלקחיה ומחתותיה הם הצבתות וכו' (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, לקח). כי הגוף בין ידים כמו הצבת ביד הנפח אשר עמו יוציא כלי למעשהו (ר' אהרן הלוי מברצלונה, ס' החנוך, משפטים עג). וילך המצרי ובידו צבת והוא צועק מכאב שניו וכו' קח הצבת בידיך והסר את שני (ר"ז אלצ'אהרי ס' המוסר, כ"י תימנ', מחב' ט'). יזהר להיות לו שתי צבתות (ספר מהרי"ל, הלכות הגעלה). — °ובמשמ' הקנה המאֻנך שבו תלויים המאזנים ובו נפש המאזנים: פי' נפש היינו הלשון שבתוך הצבת וכו' ואותו הצבת שאוחזין בו צריך להיות ארוך ג' טפחים והיינו תלויה באויר שבאותו הצבת תלויין המאזנים וכו' (ערוך ערך נפש). 

— ומ"ז °צְבָתַיִם, כמו צְבָת: יתהפך העפעף (שצומחות בו שערות) ותאחזם (את השערות) בצבתיים ויעקרו מן השרש (ספ' כריתות, שער ב' בחליי העינים, כ"י ותיקן).