א. צבת

1, ממנו צֶבֶת, *צְבָת.



1 בארמ' צבת? בערב' צ'בת ضبت, קבצ' בכפה, אחז בכפו, ואחז במהירות [באשו' צַבָתֻ הוא הפעל הרגיל והמצוי מאד בהרבה צרופים, במשמ' אחז; וכן נמצא אף בדברי אחיקר שבתעודות יב הצרוף צבית עזקתה זי שנחאריב (מחזיק טבעתו של סנחריב) כתארו של אחיקר החכם. ואין צבט (עי' שם) אלא מבטא אחר של אותו השרש.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים