פ"ע, צָמְחוּ, צוֹמֵחַ, צֹמֵחַ, צֹמְחוֹת, יִצְמַח-מָח, תִּצְמָח, יִצְמָחוּ, תִּצְמַחְנָה, — צָמַח הָעֵשֶׂב, צָמְחוּ הַשִּׁבֳּלִים, וכיוצא בזה, יצאו מן האדמה, sprossen; pousser; sprout forth: וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יִצְמָח (בראש' ב ה). והנה שבע שבלים דקות ושדופות קדים צֹמְחוֹת אחריהן (שם מא ו). ואכל (הארבה) את כל העץ הַצֹּמֵחַ לכן מן השדה (שמות י ה). וַיִּצְמַח (הזרע ששם באדמה) ויהי לגפן סרחת שפלת קומה (יחזק' יז ו). אם יבלענו ממקמו וכחש בו לא ראיתיך הן הוא משוש דרכו ומעפר אחר יִצְמָחוּ (איוב ח יח-יט). — והיער צָמַח: עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צוֹמֵחַ עצים (קהל' ב ו). — והשׂערות יצאו מתוך הגוף. ושער שחר צָמַח בו (ויקר' יג לז). — ובהשאלה, צָמַח הָעָם, גָדַל: וְצָמְחוּ בני ישראל בבין1 חציר בערבים על יבלי מים (ישע' מד ד). — והחדשה: הראשנות הנה באו וחדשות אני מגיד בטרם תִּצְמַחְנָה אשמיע אתכם (שם מב ט). הנני עשה חדשה עתה תִצְמַח הלוא תדעוה אף אשים במדבר דרך בישימון נהרות (שם מג יט). — וְהָרְפוּאָה: או יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה  תִצְמַח (שם נח ח). — והאדם וכדו', בָּא פתאם: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יִצְמָח ובנה את היכל יי' (זכר' ו יב). — וְעָמָל, צָמַח עמל, נִגְלָה, נִרְאָה, יצא: כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יִצְמָח עמל (איוב ה ו). — והאמת, צָמְחָה האמת, נגלתה: אמת מארץ   תִּצְמָח וצדק משמים נשקף (תהל' פה יב). — ובתו"מ: בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו, אם היו העלין שלהן שחורין אסורין, הוריקו הרי אלו מותרין (שביע' ו ג). מאימתי הפירות חייבות במעשרות וכו' התלתן משתצמח (מעשר' א ב-ג). עד מקום שיצמחו שלשה כרשינין זו בצד זו, עד שם הוא עושה בית הפרס (אהל' יז א). שכח וזרע טבל פטור וכו' בלא צמח, אבל אם צמח נעשה כדבר שאין דרכו להתלקט (ירוש' דמאי א ג). שיצאו דשאים יעמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו (חול' ס:). — וכנוי לשׂער שחור הצומח בנגע: הצומח מציל מיד השער צהוב ומיד הפשיון (נגע' י ג). — *ובמשמ' הוציא צֶמַח, הצמיח גִּדּוּל: היתה שדהו זרועה חטים נמלך לזרעה שעורים ימתין לה עד שתתליע ויופך ואח"כ יזרע, אם צמחה2 לא יאמר אזרע ואח"כ אופך, אלא הופך ואח"כ זורע (כלא' ב ג). המוכר פירות לחבירו (וזרען) ולא צמחו3, ואפילו זרע פשתן, אינו חייב באחריותן (ב"ב ו א). — *ובהשאלה, צָמְחָה הָרָעָה: ובעת ההיא היתה אסתר נפחדת מאד מפני הרעה אשר צמחה בישראל (מד"ר אסתר, ותאמר אסתר). — *וְצָמְחָה כַפָּרָתוֹ: שבשעה שחטא אדם נתגרש בו ביום, ולמחר בראש השנה צמחה כפרתו (פסיק' רב' מו, קפו). — *וְצָמַח עַמּוּד הָאֵשׁ4: בשעה שהיו ישראל מתנודדין ממסע למסע היה עמוד הענן יורד ועמוד אש צומח ועשן המערכה עולה וכו' (רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה, מד"ר שה"ש, מי זאת עולה). — ובסהמ"א: לגלים נצים, לגלי אדמה שצומחין בהן ירקות (רש"י, מ"ב יט כה). לגלים נצים ערים בצורות, שתהרוג את יושביהן ותהיין שאיה מאדם ויתעתדו לגלים צומחים ירק (הוא, ישע' לז כו). — °וְצָמַח הַגִּיד: החפץ בגלת הזהב הוא אצלי הגיד הצומח מן גבנונית הכבד (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, רתק). והגיד הגדול הנקרא שוריאן הדופק באדם הוא צומח מצדו השמאלי (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד ב, הלב). — °וצִנּוֹר בגוף האדם:  ומעמקו (של הכבד) יצמח צנור והוא נקרא פתח הכבד וצורתו כדמות גיד (שם שם, הכבד). — °וְהַשִּׁנַּיִם: אמר מפני מה שיני הילדים נופלות לאחר זמן מרובה ואחר כך צומחות אחרות תחתיהן (ר"י זבארה, שעשועים ט, דודזון, 109). — °ובהשאלה, צָמְחָה הַמִּלְחָמָה, וכדו', נולדה, התפתחה:  בימים ההם החלו מלחמות גדולות ונוראות לצמוח בעם יהודה (יוסיפון, גינצבורג, קכג). ויהי מיום ליום צמחה המלחמה וגדלה מאד (שם, רי). — °וְצָמְחוּ הַמְּלָאכוֹת, וכדו': והאיך נפרדו הלשונות ואיפה שכנו והיאך צמחו המלאכות ובנין המדינות וכו' (ר"י א"ת, כוזרי א מג). — °וְצָמַח הָאוֹר5, עָלָה:  שהיתה ראויה להבראות בחלק אחד עם החמה והיה אורה לאלתר מתגדל וצמח (ראב"ח הנשיא, ספר העבור ד, 88). והיה אורה מתמעט והולך עד שהדביקה בחמה עם מולד החדש, ומכאן ואילך שב אורה לצמוח ולגדל (שם שם). דמיון זה שנבאר שהירח כדורי התמונה בעבור שעורו יצמח בתמונה הירחית (כל מלאכת ההגיון, המופת, מ:). — °וְהָאָדָם הַמָּשׁוּל לְאוֹר: עד שלא יבא הערב יצמח בן דוד, אורן של ישראל (פדר"א כח). עליו, אלו בני ישמעאל שעליהם בן דוד יצמח שנ' אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו (שם שם). — °וְצָמְחָה הַחַמָּה, הַלְּבָנָה, עָלְתָה: ואתה תראה שהחמה צומחת וזורחת בכל יום ויום וכו' (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ב ד). כשהלבנה בחידושה פגימתה למטה, כשהיא צומחת ועולה פניה מול צפון (חזקוני עה"ת, שמות יב ב). — °ובינ', הַמַּזָל הַצּוֹמֵחַ, ובקצור הַצּוֹמֵחַ, המזל שהוא במעלה הצומחת, המזל העולה בשמים בנגוד למזל השוקע: ולזה אמרנו בספרנו אשר חברנו החלשות שרשי חכמת הגזרה בככביהם או במזלות הצומחים הנלקחים לגזרת הככבים לא תמצא אמתתו עד שאלו עשה איש תשברי ר"ל בחכמת התשבורת ובתכונת הגלגלים לבית א"א ממדינת א"א לוח ושם לו אפק אותו הבית לא היה מתקים לו הצומח (הלוח) מפני ענינים רבים וכו' )(פירוש יצירה, לאבוסהל בן תמים, לג). והוא למדני להכיר ברקיע שנים עשר המזלות וחמשה כוכבים ולמדני מזל הצומח ומזל התהום ומזל השוקע ומזל הרום וכו' (ר' שבתי דונולו, הקד' חכמוני ליצירה, ורשה, סב.). ראוי שתדע שאותו החלק שמתחיל לזרוח נקרא בית ראשון והוא נקרא בלשונם ארוסקו"פוס ובלשוננו עולה או צומח מפני שיצמח ויעלה מתחת האופק עליו ויקרא ג"כ אנגו"לוש אוריינ"מליס ובלשונינו זויות מזרחי (ראב"ח הנשיא, אשפירא שער ג)).  ובכל א' מאלו הצורות תמצא הנקודה בתחלת המזרחית מונחה בצד שמאלי כמו שהוא הצורה העגולה ושם הוא הצומח היינו הבית הראשון (הוא, שם שם). והכוכב השליט על השנה אשר הוא מושל עליה היא חמה בעלת מזל הצומח וכו' (הוא, מגלת המגלה, 120). ומפני שהיה המזל הצומח מזל חזק וכו' (שם שם). בגורל צריך לדעת הצומח ובעל הצומח והמעלה הצומחת (ראב"ע, גורל החול, כ"י גגין). הצומח היא הצורה הראשנה היוצאת בתמונה (שם). ואולם מה שנראה מן הצומח בשנה הראשונה לדבור כי יכנס השמש במזל טלה בחלק ראשון בו וכו' והצומח אז אריה י"ח מעלות ובעל הבית השמש (הוא, חזיונות על שנת ד"א תתקי"ד ליצירה, 116). כשתרצה לדעת אם יהיה בעולם מטר או רוח תקן הצומח בשעה שתכנס השמש בטלה וכו' (הוא, ספר למשאלה בקדרות ז). השער הששה עשר בידיעת המעלה הצומחת והשוקעת (הוא, כלי נחושת טז). אז העתיק מפי החכם, על יד היהודי מתרגם ישמעאל, חכם ושמו יעקב בן שארה, ספר לוחות המשרתים השבעה, וכל מעשה הארץ והמצעדים והנטיה והמעלה הצומחת וכו' (הוא, פתח דבר לספר אלמתני, כהנא ב, 108). ולא נעלם ממני שבתי ורעותיו וכו' והצומח ומזלותיו וכו' (ר"י חריזי, תחכ' כב, 210). ושקל השמש במעגלותיו, והושיב הצומח על ארבע יתדותיו וכו' (שם שם 212). וכשיזדמן זה יהיו בעלי שני המולדות קשורים בעבותות אהבה ויאהב זה לזה וכאשר תהיה אהבתם לדאגה או לשמחה כשיהיה הצומח במולד שניהם במזל אחד (הוא, מוסרי הפלסופים, 22). צומח יקרא בן המזל העולה בפאת מזרח בכל שעה ורגע, וזה בהשאלה (ס' הנדרים). וכמה טובים אלו המעשים למי שיתעסק בהם מלקיחת המבחרים החלקיים בדחיה מחויבי המשפטי' ההוים ממה שיחשבוהו דיני הדבוקים והסבובים וצומחי השנים והחדשים (קלונימוס, בעלי חיים ה ה, נב.). הנה אם ראוי להשתמש במשפטי הכוכבים והגדת העתידות קוד' היותם מה שידרו חדושי הזמנים לא כפי שיעשו ההוברים והנמשכים לדעותיהם כשיבחרו צומח חלקיי וישמרו מחייבי המשפט' הכוללים (שם שם נב:). — ואמר המשורר: הגד, כרוב ממשח, האם השרד או המחוגה ממך גנבו, ותעשה בת גרשם ברחת, או פעלו בה כוכבי רום מרד, סרטן ועקרב אם אזי נצבו, בזנב דלי במעלה צומחת (עמנואל, מחב' ב, 17). — ועי' ערך מַזְָל. —  °צומח המדינה: צומח המדינה הוא המזל אשר הונח יסוד מה שהוחל בה עם צמיחתו על האופק ההוא, ר"ל המזל העולה בעת הוסדה, ויורה על מה שישיג אנשיה משלוה או תלאות, צומח המדינה כן נקרא גם כן בהשאלה האיש שנפל על סברא צודקת שלא היתה באותה המדינה או שהיתה בה סתירתה, וכבר יאמר בכלל על מי שיסבור זולת סברת אנשי המדינה, צודק היה או כזב (ס' הנדרים). — °כֹּחַ צוֹמֵחַ, עי' ערך כֹּחַ. — °נֶפֶש צוֹמַחַת, נפש הַצּוֹמֵחַ, anima vegetativa: נפש צומחת היא נמצאת בכל הצמחים (אמו"ר לראב"ד א ו, כה). כח הווית המחצבים, וכח הנפש הצומחת, וכח הנפש ההיה, וכח נפש המדברת (ר"ש, מו"נ ב י). נפש הצומח, נפש החי, נפש החכמה (עולם קטן ב ב). ועי' ערך נֶפֶשׁ. —  °צוֹמֵחַ, בנגוד אל חי ודומם, עי' צוֹמֵחַ. — ובינ' °צָמֵחַ, נק' צְמֵחָה: והעבים שואבים מים מן התהומות וכו' ובמקום שיפקוד להם הקב"ה להעלות ולהמטיר שם מגשימי', מיד הארץ מתעברת וצמחה וכו' אבל כשירצה הקב"ה לברך צמחה של ארץ וליתן צידן של בריות פותח אוצרות הטוב שבשמים וממטיר על הארץ וכו' ומיד הארץ מתעברת וכו' וצמחה זרע של ברכה (פדר"א ה). — ואמר הפיטן: גונננו בפדות צמחה (ר"א קליר, אימתי, קרוב' א סכות). — ובינ' פעו' °צָמוּחַ, מי שצמח, שעומד בצמיחתו: נותנין עפר בעריבות וזורעין שם שעורין קודם ימי החופה ומביאין לפני החתן והכלה כשהן צמוחים ואומרים להם פרו ורבו כשעורין הללו שממהרין לצאת מכל התבואה (רש"י, ע"ז ח:).

— פִע', צִמֵּחַ, צֵמֵּחַ, יְצַמַּח, — צִמַּח הַשֵּׂעָר, הזקן, גָּדַל6: ויחל שער ראשו לְצַמֵּחַ כאשר גלח (שפט' יו כב). שבו בירחו עד יְצַמַּח זקנכם ושבתם (ש"ב יב ה). שדים נכנו ושערך צִמֵּחַ (יחזק' יו ז). — ובתו"מ: אם צימחה והוריד בהמה ולקטתה הרי זה מותר (תוספ' כלא' א יז). אין מחייבין אתו לשרש את הקנרס אבל גוזזה בעלין, ואם צימחה למוצאי שביעית מותרת (שם שביע' ב יב). המקבל שדה מחבירו, זרעה שנה ראשונה ולא צימיחה כופין אותו לזורעה שנייה, שנייה ולא צימחה אין כופין אותו לזורעה שלישית, המוכר זרעוני גינה לחבירו זרעים שאינן נאכלין ולא צימחו חייב באחריותן, זרעים הנאכלים ולא צימיחו אינו חייב באחריותן (שם ב"מ ט טז). כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך, דבר שהוא נזרע ומצמח7, יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמח7 (ר' זעירא, ירוש' מעשר' א ג). המוכר פירות לחבירו ולא צימח8 אפי' זרע פשתן אין חייב באחריותו (שם ב"ב ו א). ואותו הפרק זמן רביעה היתה וירדו גשמים וצימחו9 (ר' אליעזר, ר"ה יא.). אילו ואילו לא צימיחו10 עד שירדו עליהן גשמים (ר' חייה, מד"ר בראש' יג).

— הִפע', הִצְמִיחָהּ, מַצְמִיחַ, הַצְמִיחַ, אַצְמִיחַ, יַצְמִיחַ, יַצְמַח, תַּצְמִיחַ, תַּצְמִחַ, — הִצְמִיחַ דֶּשֶׁא, עֵץ וכדו', עשה שֶׁיִּצְמַח הדשא, העץ וכו':  וַיִּצְמַח יי' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל (בראש' ב ט). וקץ ודרדר תַּצְמִיחַ (האדמה) לך (שם ג יח). גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תַצְמִחַ ולא יעלה בה כל עשב (דבר' כט כב). כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יַצְמִיחַ (ש"ב כג ה). כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה וְהִצְמִיחָהּ ונתן זרע לזרע ולחם לאוכל (ישע' נה י). מַצְמִיחַ חציר לבהמה (תהל' קד יד). הַמַּצְמִיחַ הרים חציר (שם קמז ח). להשביע שאה ומשאה וּלְהַצְמִיחַ מצא דשא (איוב לח כז). — וְהִצְמִיחַ קֶרֶן, שתֵּצֵא ותגדל, ולהאדם, שיחזק, שיגדל: ביום ההוא אַצְמִיחַ קרן לבית ישראל (יחזק' כט כא). שם אַצְמִיחַ קרן לדוד ערכתי נר למשיחי (תהל' קלב יז). — הִצְמִיחַ צדקה, שתהיה צדקה: תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תַצְמִיחַ יחד (ישע' מה ח). כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תַצְמִיחַ כן אדני יי' יַצְמִיחַ צדקה ותהלה נגד כל הגוים (שם סא יא). בימים ההם ובעת ההיא אַצְמִיחַ לדוד צמח צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ (ירמ' לג יה). — ובתו"מ בהשאלה: גדולים מעשים אלו שהם בעת צרתם הצמיחו ג' פסוקים של צדוק הדין מה שאין כן בכל הכתובים (רבי, ספרי דבר' שז). — ובתפלה: מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה (תפלת י"ח, אתה גבור). את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך וכו' ברוך אתה יי' מצמיח קרן ישועה (שם, את צמח). אבינו מלכנו הצמח לנו ישועה בקרוב (אבינו מלכנו). — ובסהמ"א: בהצמיחו משיח צדקו (מדה"ג שמות 92). מה השמחה הזאת אשר שמחת והששון אשר בפניך הצמחת (ר"י זבארה, שעשועים ב, דודזון, 22). — ואמר הפיטן: הצמיחו שנים קצירים וגדול מקטון עצם הביא מפרי נותרים וה' לא רצם (ראב"ע, אזכירה, איגר, 223). — *וכפ"ע, כמו קל ופִע': כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך, דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצא פחות משלוש שאינו נזרע ומצמיח11 (ר' זעירא, ירוש' שביע' ב ז). יצאו כמהין ופטריות שאינן נזרעות ומצמיחות12 (ר' יוחנן בשם ר' סיסיי, שם מעשר' א א). — ובסהמ"א: כי כאשר יהיה מזונו עב וקשה יצמיחו ויתרבו שניו חזקות יותר (ר"י זבארה, שעשועים ט, דודזון, 109).

— נִפע', *נִצְמַח, — כמו קל: שנצמח להם גואל וגאלם (מדר' תהל' כב). ובכל יום יום מרעיתו (של הבהמות) אלף הרים ובלילה הם נצמחין מאליהן כאילו לא נגע בהם (פדר"א יא). והלא כל האילנות נצמחין מאליהן (שם יב). והסנה אינו נצמח בארץ אלא אם כן יש מים תחתיו (שם מ). ושם יהיו נצמחין על שפת הנחל כל מין עץ אילן עושה פרי למינו (שם נא). וראיתם, רואין את המשיח נצמח משערי רומי והן שמחין (אגדת בראשית כג). — ובסהמ"א: לא שלטה האש המתלקחת על הזרעים שלא נצמחו ועל הדשאים שלא דשאו (מנחם, מחב', אפל). יצאו כמהין ופטריות שאינן נזרעין ונצמחין13 (ר"י בן מלכי צדק, פי' מעשר' א א).

— הִתפ', °הִתְצַּמֵּחַ, — גָּדַל: מתלחלח ומתצמח כאשל הנשרש (רש"י, תהל' לז לה.