ש"נ, מ"ר בכנ' מְצוּקוֹתַי, מְצוּקוֹתֵיהֶם, — כמו מָצוֹק: יום עברה היום ההוא יום צרה וּמְצוּקָה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום במקור נדפס 'וום'. ענן וערפל (צפנ' א יה). צרות לבבי הרחיבו מִמְּצוּקוֹתַי הוציאני (תהל' כה יז). ויצעקו אל יי' בצר להם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יצילם (שם קז ו). מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יושיעם (שם יט). יבעתהו צר וּמְצוּקָה תתקפהו כמלך עתיד לכידור (איוב טו כד). — ואמר בן סירא: מה נאוה חסד בזמן מצוקה כענן חזיזים בעת בצורת (ב"ס גני' לב כו). — ואמר הפיטן: אעמד על עמדי לא אט ממסלתי, חדלו רעיוני לחקור קץ מצוקתי (ר"י אבן גיאת, אסבלה נדודי). ימין אדני הלא את היית לעזר כנגדי, היך תטשיני כהיום בבור מצוקות לבדי (ר"י הלוי, ימין יי'). ומשו לפי שעה, וחשו ימי רעה, להפרות מצוקותיו, להספות אנחותיו (ראב"ע, בשם אל). הזמן הכשילני ומדעתי הטרידני, ועתי המצוקה וזמני הקושי סבבוני והקיפוני (מנחם הקראי, לקו"ק נספ' 48). — °מְצוּקַת האֵם, שם חלי, Hysterie; -térie; hysterics: ממצוקת האם או יהיה לה השתנות כאב בצדי הערוה הם אנגש (ספר האם, כ"י, Berliner Magaz. X, 110). ויקרה לנשים חכוך ברחם ומצוקת האם ובו יאפס הכח מהם ומתדלדלות תמיד ורזות (מ' אלדבי, ש"א ד ב).