1, — מלה מסֻפָּקָה: יי' בצר פקדוך צָקוּן2 לחש מוסרך למו (ישע' כו יו). — ועפ"י פרושם של רֹב הקדמונ' למלה זו במשמ' יציקה, ובצרוף עם המלה לחש שלאחריה במשמ' יציקת דברים בלחש בענין תפלה, השתמשו קדמוני הפיטנים בשתי המלים צָקוּן לַחַש3, וכמו"כ צקון לבד במשמ' תפלה בכלל: אתית עת דודים כגעה, באחת ועשר פוט נגעה, גישת צקון מכל בפגעה, דלק פעם וזאת רגעה (ר"א קליר, אתית עת, קרוב' שבת החדש). בהפיקי מען ארצה כרסיס טל, בגשתי צקוני יעל בשבכת טל (הוא, אאגרה, תפלת טל). אסירים אשר בכשר שעשעת, בענם שוע צקונם שעת (הוא, אסירים, קרוב' ב פסח). צקון לחשם ברכות תשע כמו תשעה שבזרועותיהם (הוא, ואתה אזון, קדשה מוס' יוה"כ). רבבות סע סכותה בלוד צקונם הסבת, בנשק לראשם סבות ומאנף להקם חשבת (הוא, קשט, קרוב' א סכות). שעריך הם דופקים כעניים ודלים, צקון לחשם קשוב יה שוכן מעלים (שפטיה, ישראל נושע, סליח' חמישי). פלולנו יהי נא כקטרת נכונה, צקון לחשנו בחטאת הכפורים רצה נא (רסע"ג, אשפוך, סליח' יוה"כ, סדור רסע"ג, שיא). קבל צקוני כבמכלל יופי, קולי תאזין ותצליל דופי (משלם בר' קלונימוס, מורה חטאים, קדשה שחר' יוה"כ). ואם בגדנו בכחשון, אנא סכת צקון לחשון (הוא, ברח דודי, גאלה ב פסח). צקון לחש אל תבזה ביום הכיפורים הזה (עבודת יוה"כ, ,Elbog., Stud, עמ' 157). צפון מזבח ימהר ולא יאחר איזה לשחיטה בוחר בעד יחבר, צקון לחישתו יביע ברחישתו (שם, 170). פקדנוך בצר לחש צקונים, פחד דינך דואגים ומתאוננים (רש"י, ה' אלהי הצבאות, סליח' ער"ה). יען אשר עשית את הדבר הזה, צקון חניטיך בצר למו אחזה (מאיר בר' יצחק, אל הר המור, סליח' ב עשי"ת). צקון לחשם אליך תבא (אלהים בישראל, סליח' שני קמא). יחלו בצקון דבקיך, יסלסלו בשלום חקיך (אל אמונה, סליח' ער"ה). קבל צקונם כקרבן כבשים (ה' אלהי צבאות צג בין ההדסים, סליח' שחר' יוה"כ). צקוני תרצה כמנחה קמוצה, גדול העצה (אשא עיני, יוה"כ, סדור תימני). — ובמליצה: וקבענו ברכותיך בכל שבת ורגל ושאלנו מאלהינו לרומם מעלתך למלאת צקונך (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 169). ועל זה נפשי תחיל תזעק בחבליה לחוש צקון (ר"ז אלצאהרי, ספר המוסר כ"י תימני, מחב' כה).