°, ת"ז, — מי שדרכו לצחֹק ולצַחֵק באחרים ולהתלוצץ בהם: יפה צורה שפניו עגולות ועיניו שחורות והוא צחקן (ראב"ע, ראשית חכמה,שער ד, מזל נוגה). — ומי שעוסק בְּמִשְׂחָק, שַׂחֲקָן: ובאמת עצה טובה קא משמע לן יכתבוה הצחקנים על לבם תמיד כי לא טוב לצחוק באמנה בלי מעות על הדף בשום אופן (רי"א מודינה, אלדד ומידד, סור מרע, פרק ד). ומה תאמר על שיר יפה אף נעים ראתה עיני נגד הצחקנים מעשה ידי אחד מהגאונים מספר על רעתם (שם ה).