ש"ז, מ"ר צַיָּדִים, — מי שעסקו הוא לצוד צַיִד, Jäger; chasseur; hunter: הנני שלח לדוגים רבים נאם יי' ודיגום ואחרי כן אשלח לרבים צַיָּדִים וצדום מעל כל הר ומעל כל גבעה ומנקיקי הסלעים (ירמ' יו יו). — ובתו"מ, אף מי שצד דגים וכדו': הציידין והדשושות והגרוסות עושין בצנעה לצורך המועד (מו"ק ב ה).  יוגבים, אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה (רב יוסף, שבת כו.) משל לצייד ששולה דגים מן הים וכו' (ב"ק מא:). מאי דכתיב לא יחרוך רמיה צידו, לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי (בשם ר"א בן עזריה, ע"ז יט.). נאמן הצייד לומר עוף זה טהור מסר לי רבי (רב יצחק, חול' סג:). לציפור שהיא נתונה ביד צייד וכו' (ר' חנינא, מד"ר בראש' יט). מהו מפח יקוש, ממצודתו של צייד (תנחו' בובר, נשא כד). — ובסהמ"א: לוח של ציידים שצדין בו העופות (ערוך ערך מדף). בראש השפשף שבראש קנה של צידין (שם ערך שפשף). כי דרך הציידים שיצודו עופות שיעשו להם כויה בשרש הכנף וכו' ואותו הצייד שהוא בעל רמיה לא ישאל לו צידו בידו עד שיעשה לו כויה (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי יב כז). ואם היה צייד ואמר לו (הבורח מבית האסורים) בטל מצודתך והעבירני נותן לו כל מה שהתנה עמו (שו"ע חו"מ רסד ז). — ואמר הפיטן: מאור חשך וגם ששך כמו כדור צנפני וגם ציד שלח יד והצפיר והשעיר (רשב"ג, שעה נאסר, סליח' יז תמוז). — ואמר המליץ: נודע לציידי חיות שהכלב הצידי כשהוא רודף וכו' (ר"י סטנוב, משלי אסף ב יד ז, בבאור).