1, ש"ז, צָיִד, סמ' צֵיד, כנ'  צֵידִי, צֵידוֹ, — א) מלאכת מי שהולך לָצוּד חיה או עוף, jagd; chasse; hunt(ing): ויהי עשו איש ידע צַיִד איש שדה (בראש' כה כז). ועשו אחיו בא מִצֵּידוֹ (שם כז ל). — גִבּוֹר צַיִד, מי שהוא חרוץ ומהיר במלאכה זו: הוא (נמרוד) היה גבר צַיִד לפני יי' על כן יאמר כנמרד גבור צַיִד לפני יי' (שם י ט). — ב) מה שתפס האדם בּצֵידוֹ: ויאהב יצחק את עשו כי צַיִד בפיו (שם כה כח). וצא השדה וצודה לי צַיִד2 (שם כז ג). וילך עשו השדה לצוד צַיִד להביא (שם שם ז).קום נא שבה ואכלה מִצֵּידִי בעבור תברכני נפשך (שם שם יט). הגשה לי ואכלה מִצֵּיד בני למען תברכך נפשי שם שם כה. ואיש איש וכו' אשר יצוד צֵיד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר (ויקר' יז יג). לא יחרך רמיה צֵידוֹ3 והון אדם יקר חרוץ (משלי יב כז). — ובסהמ"א: אם לא ימצא (עשו) ציד יביא מן הגזל (רש"י, בראש' כז ה). מה דג זה הבא מן הציד4, רצה אדם לאכלו צלי שלוק מבושל אכלו, כך אשתו של אדם וכו' (ר"י אלנקאוה מנוה"מ יד, 81). — ואמר הפיטן: דק קראות איש דמים לצוד ציד עשות לו מטעמים וכו' הבא מבוא בטרם ציד מציד יבא תם במטעמיו חש לבוא (איש עקוד, שבעתיא לי"א סדרים, גנזי שכטר ג,39). בציד דבק בוגד ומועל (ר' שמואל, שיר השירים, שם שם, 69). — ומ"ר, ואמר הפיטן: קומם ארון ובדיו והלבש אהרן מדיו ורובה וצודה בצידיו יאכל פרי מעבדיו (באשמורת הבוקר, סליח' ב עשי"ת).