צַיְקָנוּת

°, ש"נ, — תכונת הציקן, צרוּת עין, כילות, Geiz; avarice; stinginess: אנשי וורדאן היו ידועין בציקנות ובצרות עין (ר"ח, ערוב' מט.). ואי איניש תקיפא הוא דלא יהיב מתנה, פי' אדם חזק בציקנות שאינו מוותר לאדם בפרוטה (ערוך ערך תקף). וצריך האדם שיגביר המדה הזאת על אשר כנגדה ר"ל מדת הציקנות מפני שאין הגדולים בבני אדם המפורסמים בחשיבות רואים שמדת הציקנות משובחת (ר"י א"ת, תקון מדה"נ לרשב"ג יז, מג.). ואין הציקנות ממדת החשובים וראוי למי שהוא מן החשובים שיתרחק מן המדה הזאת ולא יתנהג בה בשום ענין (הוא, שם שם, מה.). הציקנות זאת המדה המגונה ברוב עניינים (אורח' צדיקים, שער הציקנות, נב:). הפזרן אחר הפזרנות, הציקן אחר הציקנות (שם, שער השקר, סג:). ראינו בספרים כי איש היה כילי בתכלית אשר ברוב צייקנותו אסף כסף וזהב ומעות אשר לא יספרו מרוב (רי"א מודינה, צמח צדיק טז). — ואמר המשורר: והדאגה וציקנות וקנאה ושנאה וחרטה לעפרים (ר' לוי ב"ר חיים, בתי הנפש והלחשים). 

חיפוש במילון: