1, *צִיצִית, ש"נ, מ"ר *צִיצִיוֹת, — א) חוטים אגודים יחד ומחברים לכנף הבגד ותלוים למטה Quaste, Troddel; houppe; tassel: ועשו להם צִיצִת על כנפי בגדיהם לדרתם ןנתנו על צִיצִת הכנף פתיל תכלת והיה לכם לצִיצִת  במד' יה ל–לט. —  ובתו"מ2 בפרט במשמ' ציצית של מצוה שבטלית: כותב אדם תפלין ומזוזות לעצמו וטווה על יריכו תכלת לציציתו3 ר' יהודה, מו"ק ג ד. סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין עדי' ד י. ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת מנח' ג ז. כלי עור מאימתי מקבלין טומאה וכו' סקורטיא משיחסום ויקנב ויעשה את ציצתה4 כלים טז ד. ציצית של טמא על גבי טהור טהור, ציצתו של טהור על גבי טמא אם עמד טמא טהור ואם עמד טהור טמא תוספת' זבים ד ג. ר"ש פוטר את הנשים מן הציצית מפני שמצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות ספרי במד' קטו. אין  ציצית אלא דבר היוצא ודבר כל שהוא5 שם שם. שתהא גדילה יוצא מן הכנף וציצית מן הגדילים שם שם. אם היתה מיוחדת ליום וללילה תהא חייבת בציצית שם שם. שכל המקיים מצות ציצית מעלי' עליו כאלו הקביל פני שכינה ר' מאיר, שם שם. בן ציצית הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות גיט' נו.. אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לעכו"ם עד שיתיר ציציותיה מנחות מג.. הכל חייבין בציצית כהנים לוים ישראלים גרים נשים ועבדים ת"ר, שם שם. חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן ת"ר, שם שם.  באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו ר' נתן, שם מד.. — * פָּרָשַׁת צִיצִית, הפרשה בתורה שבה נאמרה מצות ציצית: תקדום פרשת ציצית לפרשת והיה אם שמוע, אמרת תקדום פרשה שהיא נוהגת ביום ובלילה לפרשת ציצית שאינה נוהגת אלא ביום ספרי במד' קטו. — * וצִיצִית במשמ' טלית מְצֻיֶּצֶת: ןמברך כל צפרא להתעטף בציצית מנח' מג.. — ובסהמ"א: ומענין זה נקרא כל מראה צבוע ציצת כמו עשו להם צצית לפי שמראה שלה משונה ממראה הבגד דהיינו מראה משונה ממראה החוט של תכלת הנתון בתוך הציצית ונתנו עצ"ה פתיל תכלת בכדי שיהיה נכר החוט ממראה הציצית והציצית ממראה הבגד לקו"ק, קכו. כסות עבה של צמר וכו' וישנין תחתיהן בחורף ויש בהן ציציות כדי שיחממו האנשים ערוך ערך גלפקר. פירוש סגוס בלשון ישמעאל ברנוס ובלשון לעז כפה ושל צמר היא וכולה ציציות שם ערך סגוס. שמיכה היא הכסות העב שיצאו עליו ציציות מן הצמר שרשי רד"ק, סמך. הצבועים הדומים לפרושים המחפים  ראשיהם ומראים טליתיהם וציציותיהם ומאריכין בד' של אחד וצ' מציצית ר"י זבארה, שעשועים ו, 63. — ואמר המשורר: איש אשר תפליו ככנפי יונה וציציותיו נגררות ככפלות שמנה, אדם קדוש זה אדם צנוע, ההוא יהיה גנב יל"ג, עם עקש תתפל, שירים ו. —  צִיצִת הראש6, שערות ארכות באמצע הקדקד, Būschel (Haare) toupet, touffe des cheveux au milieu de la téte; tuft וישלח תבנית יד ויקחני בְּצִיצִת ראשי ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים יחזק' ח ג. — וסהמ"א: פי' בלורית, ציצית של שער ר"ח, סנה' כא.. ויאמר (חבקוק) אהה אלהי מי יוליכני שמה בעת הזאת ורחוק ממני הדרך, והנה מלאך נשאו בציצת ראשו וכו' יוסיפון, גינצבורג, כה. — ואמר המשורר: ושמנו אגרותינו שתי צפרים חיות וזה יום טהרתו ואחזנו בציצת ראש זמן רע עדי הפר בעל כרחו בריתו ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן, ברודי, 58. עדי תאחז ידך בציצת ראש חפצך רמב"ע, תרשיש ט, 79. — °וראשי צִיצִיּוֹת השער: וכשהיא מגדלת שערה לא תקשרים לראשי ציציות שפעמים שני קשרין על נימה אחת והווה חציצה הלכ' פסוק' לתלמי' רב יהודאי גאון, 103. וכשהיא סורקת את שערה לא תקשרם לראשי ציציות והזהיר ויקר', עא., מצורע. — °וציצית לשון7: גורסין שיתא סידרי על ציצת לשון ס, הקבלה לאב"ד, הוצ' ניבויאר, 84 .