ב. צֶלֶם

1, ש"ז, — חשך ואפלה, ובהשאלה רֶשַׁע, חמס: אך בְּצֶלֶם2 יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם (תהל' לט ז). — ואמר המשורר: לתועה באשון לילו ולאובד בעי צלמו, מהרה אור באור פניו ומורה לך יהי צלמו (רמב"ע, תרשיש א, 24). יה קום לעבדי שקץ, צלמם הולך בצלם וצלם בגחלי צלם (ר"י הלוי, קראים בלבב, דיואן ג, 64).



1 עי' הערה הבאה.

2 רֹב הקדמו' וגם רֹב החדש' פרשו גם צֶלֶם זה במשמ' דמות וצורה, ואמרו כי הכונה כאן דמות לא ממשית. אך זה רחוק. אך כבר פרשו דונש במשמ' חשך והסכים לזה גם ריב"ג וכמו"כ רש"י. [ואולי צ"ל בצלמות הלך במק' בצלם יתהלך כדעת למברט (RJE Avr. 1894, עמ' 281).]

חיפוש במילון: