1, ש"ז, — חשך ואפלה, ובהשאלה רֶשַׁע, חמס: אך בְּצֶלֶם2 יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם (תהל' לט ז). — ואמר המשורר: לתועה באשון לילו ולאובד בעי צלמו, מהרה אור באור פניו ומורה לך יהי צלמו (רמב"ע, תרשיש א, 24). יה קום לעבדי שקץ, צלמם הולך בצלם וצלם בגחלי צלם (ר"י הלוי, קראים בלבב, דיואן ג, 64).