צַלְמוֹנִית
*, ש"נ, — כנוי לבן יחיד, ילד יחיד1: דן נכנס בצלמוניתו אצל אביו ונתברך בשבעים אלף, ובנימין נכנס בעשרה ומתברך בארבעים אלף (מד"ר בראש' צד).
1 [כך פרש הערוך, ומשמ' זו יוצאת ברורה מן הענין, אלא שאין לקבל את פרוש הערוך מל' יוני או רומי, וכן לא הֻצַּע פרוש אחר המניח את הדעת. ואמנם רגילים חז"ל לקרא לילד יחיד בלשון יונה וכדו' (כדגמת הכתוב: אחת היא יונתי תמתי), כגון: פרידה אחת יש לי (סנה' קח.), ואולי גם צלמונית בעקר שם צפור היא, כדגמת סנונית, ובהרחבה לחבת סלנונית, ובאשור' נמצא צַלַמִדֻ, ז"א צַלַמִתֻּ כשם צפור.]