* 1, קל לא נמצא.
— הִפע', *הצליף, הבקיע, durchhauen; fendre; to bew through: והזה ממנו (מן הדם) אחת למעלה ושבע למטה ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף (יומא ה ג). — °ובמשמ' הִזָּה, ואמר הפיטן: סובב כדרכו ועמד בעמדו והצליף ממנו כמשפט דם פר (יוסי בן יוסי, אתה כוננת, עבודת יוה"כ, מחז' איטל' ב, רטז:). רצה רצון לכפר משוחי הצליף על קיצון רצף השעיר החי (קטע עבודת יוה"כ, אלבוגן, הצופה לחכמת ישראל ו א, 71). קח של שעיר והצליף בשפר, קרא אחת ושבע במספר וכו' (משולם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודת יוה"כ, Elbog., Stud., עמ' 130). ע"ל פנה להצליף דם פר, פנה לשחוט שעיר עם והזה, ע"ל פעמים שבע ואדת יצליף צהלי כגומרו תוכן הזיות, טרם צליפת שבע שם לטוהר מזבח וכו' (רשב"ג, קטע עבודה, שם, 138). קרב דם פר לכפורת והצליף קדמה יזה באצבע ולא בכלי (אזכר סלה, עבודה, מחז' איטל' ב, קל:). תעודת למעלה גם למטה מכל חכם נעלמה תורת מצליף משפטה וכו' ינח דם כדת נערכת ודם פר יטול כדת סיני. יז כמצליף על הפרכת אשר לפני ה' (ראב"ע, אזכירה, עבודת יוה"כ, איגר 233).
— פִע', °צִלֵּף, — כמו הִפע', הִזָּה דם, ואמר הפיטן: צלף אחת ושבע לכשרון (רסע"ג, באדני יצדקו, עבודת יוה"כ, קובץ מע"י גאו' ב, 16). צעיריו המהירו כף ומגס קטורת, צילף וחפן בכף ול' באיפה (קטע עבודה, Elbog., Stud., עמ' 163).
1 [מן הארמ'. בסור' מצוי הפעל צלף במשמ' בקע, סדק, פצע, ואף הכה בשוט, וכך תֻרגם שם אף אלַה (חרמון) צלפא, ומכאן כנראה אף בלשון החכמים צָלָף כשם לשיח האביונה הבוקע מן האדמה. ובתרגומים הארמיים למקרא בא אצליף לא כתרגום מלה שבמקור אלא כתוספת: ארבעין יצליף וחסיר חד ילקיניה (ת"י, דבר' כה נ), יצליף בקורניסא היך גבר דמרים ידיה, בתרג' של: יודע כמביא למעלה (תהל' עד ה). ולפי שמוש השרש בסור' נראה שאין לבאר יצליף שבתרגומים ירים יד להכות, אלא במשמ' יבקיע דבר, וגם יבקיע באויר דרך לפטיש, לשוט. אך בלשון המשנה אפשר לבאר כמצליף (יומא ה ג), כמי שמבקיע ממש. ואמנם בבבלי (שם נד:) בארו: מאי כמצליף וכו' כמנגדנא, כלו' כממֻנה להלקות, להכות בשוט, והוא עפ"י שמוש המלה בארמ' שבבבלי. ולפי משמ' זו משמש הפעל בדבור היום.]