* 1, קל לא נמצא.

— הִפע', *הצליף, הבקיע, durchhauen; fendre; to bew through: והזה ממנו (מן הדם) אחת למעלה ושבע למטה ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף (יומא ה ג). — °ובמשמ' הִזָּה, ואמר הפיטן: סובב כדרכו ועמד בעמדו והצליף ממנו כמשפט דם פר (יוסי בן יוסי, אתה כוננת, עבודת יוה"כ, מחז' איטל' ב, רטז:). רצה רצון לכפר משוחי הצליף על קיצון רצף השעיר החי (קטע עבודת יוה"כ, אלבוגן, הצופה לחכמת ישראל ו א, 71). קח של שעיר והצליף בשפר, קרא אחת ושבע במספר וכו' (משולם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודת יוה"כ, Elbog., Stud., עמ' 130). ע"ל פנה להצליף דם פר, פנה לשחוט שעיר עם והזה, ע"ל פעמים שבע ואדת יצליף צהלי כגומרו תוכן הזיות, טרם צליפת שבע שם לטוהר מזבח וכו' (רשב"ג, קטע עבודה, שם, 138). קרב דם פר לכפורת והצליף קדמה יזה באצבע ולא בכלי (אזכר סלה, עבודה, מחז' איטל' ב, קל:). תעודת למעלה גם למטה מכל חכם נעלמה תורת מצליף משפטה וכו' ינח דם כדת נערכת ודם פר יטול כדת סיני. יז כמצליף על הפרכת אשר לפני ה' (ראב"ע, אזכירה, עבודת יוה"כ, איגר 233).

— פִע', °צִלֵּף, — כמו הִפע', הִזָּה דם, ואמר הפיטן: צלף אחת ושבע לכשרון (רסע"ג, באדני יצדקו, עבודת יוה"כ, קובץ מע"י גאו' ב, 16). צעיריו המהירו כף ומגס קטורת, צילף וחפן בכף ול' באיפה (קטע עבודה, Elbog., Stud., עמ' 163).