° 1, ש"ז, —  שרף הנוטף מעצי שטה וכדו', Gummi; gomme; gum:  כשף זהו שרף שמעולה לדיו מכל דמרפין (צ"ל השרפין) ושמו צמג בערבי ובארמית קומא (שו"ת הגאו' מן הגניזה, גינצבורג ב, 822). התרופות המחלקיות החלשות צומחות כמו צמג של ערבי (מאמר השלשול לאלוליד אבן רשד, גנזי ישראל בפריז, הוצ' גולדבלום, מחב' א). יכתוש לבונה ומצטכי וצמג ערבי ויערבם עם לובן ביצה וישים על מצחו (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד א). או יכתוש אפר עלה הדס ויערבנו עם שעוה ושמן ורדים מותכים ויטוח המקום או בצמג ערבי שחוק ומנופה ונילוש בלובן ביצה וכו' (שם שם ג). קח רמון וצלהו תחת האפר וכו' ותוציא ממנו המיץ וקח מי שושני' שלשה פעמים בכמות המיץ ומעט צמג ערב (רי"א מודינה, סוד ישרים, סגולה יח לעינים). — ומ"ר: ויתכן כי יוציאו מן המור שמן כאשר נעשה במצטכי וזולתו מן הצמגים (מראה מקום נשמט מהפתקה). רמב"ן, שמות ל כג.