קל לא נמצא במקרא.

— נִפע', נִצְמָדִים, יִצָּמֶד, יִצָּמְדוּ, — נִצְמַד לפלוני, דבק בו, נתחבר אליו, such anschliessen; adhérer; to adjere: וַיִּצָּמֶד ישראל לבעל פעור (במד' כה ג). הרגו איש אנשיו הַנִּצְמָדִים לבעל פעור (שם שם ה). וַיִּצָּמְדוּ לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים (תהל' קו כח). — ובמדר': והוא נשטה אחריה ושוחטו לפעור ואוכל עמה ונצמד1 זו לזו (תנחו' בלק יח). — ובסהמ"א: דלת אלמנה אמרי ליה שיפא, פי' לוח אחד וכו' ויש שגורסין שיבא, פי' שיבא שאינה נצמדת משתי צדדיה והוא מלשון צמידים דמתרגמינן שבכין (ר"ח, עירוב' קא.). הבושת והאמונה נצמדות, כשתסתלק האחת תסתלק חברתה (ר"י א"ת, מבחר הפנינים, 21). ומפסיקין במלה הנפסקת ומצמדין במלה הנצמדת (הורית הקורא, דרנבורג, 74). שנים עשר בקר נצמדים כדרך עובדי האדמה (ר"י אברבנאל, מ"א יט). ואמר הפיטן: בסבה אשר יצמדו, בסכת שלום יוצמדו, בסכת עמקים ימדדו, בסכת צלצל יעדדו (ר"א קליר, כי אקח מועד, קרוב' ב סכות). והוא נקרא באחד ולא כשאר אחדים, אחד לא נצמד וכלם נצמדים, הוא לבדו נפרד ובלתו נפרדים (ר' יוסי קמחי, יחיד וזולתו, מחז' ויטרי תצב). — ואמר המשורר: מה יתרון לאדם בעמלו ובכבודו, בהבל הצמדו ובחשך הפרדו (ר"י הלוי, מה יתרון, דיואן ג, 194). ארחות אלוה עמדו, על סוד שנים נצמדו , צורות לצורך נפרדו, שת בעבור יתאחדו (ראב"ע, ארחות אלוה, איגר 96). כי בו (בחדש שבט) קר עם לחה נצמדים (הוא, שמעו נא, כהנא א, 183). אוהב עמו אוהב ארץ מולדת, כמו בקשר אמיץ נפשו נצמדת (שלום הכהן, ניר דוד שיר ג, 43). — °ובהשאלה, נִצְמָדִים, נצמדים לבעל, כנוי לנִצְמָדִים לישו הנוצרי, נוסעי הצלב: וילכו הנצמדים הפוחזים האלה אל ארץ המזרח (יוסף הכהן, עמק הבכא, 24). וישאו בני ישראל את עיניהם והנה חיל הנצמדים לבעל נוסע אחריהם וייראו ויצר להם מאד (שם, 30). וירדו מן המצודה בחדש השלישי בחמשה לחדש ויקומו הנצמדים עליהם ופצרו בהם מאד לאמר לכו אתנו והיינו לעם אחד (שם, 32). — °שיר נִצְמָד, שיר שבסוף כל בית מתוך צמד של בתים באה בו אותה המלה עצמה בהוראות מתחלפות2: היש בכם מי יחבר שיר נצמד, יהי בו לכל לב מחמד וכו' דעו כי השיר הנצמד הוא אשר כל סוף שני בתים מלה אחת והמלה לא תשתנה אבל הענין ישתנה (ר"י חריזי, תחכ' לג, 274).

— פֻע', מְצֻמֶּדֶת, — חרב מְצֻמֶּדֶת על מתניו, מחֻברת וקשורה, angebunden; attaché; fastened: ויואב חגור מדו לבשו ועלו חגור חרב מְצֻמֶּדֶת על מתניו בתערה (ש"ב כ ח). — ובתו"מ: מבעד לצמתך וכו' נראין (הסנהדרין) מצומדין3 והן מרויחין כהדין רבה דצפורין (ר' אבהו, מד"ר שה"ש, הנך יפה). — ובסהמ"א: ושני צמידים, רמז לשני לוחות מצומדות (רש"י, בראש' כד כב). שנתפרקו איבריהן מחמת חוליין וחוזרין באברין מצומדים (הוא, ע"ז נה., ד"ה דאזלי). — ואמר הפיטן: אחות משיחים עומדים, מבלי קנאה מצמדים (שני שדיך, יוצ' א פסח).

— הִפע', תַּצְמִיד, — הִצְמִיד לשונו מִרְמָה4: פיך שלחת ברעה ולשונך תַּצְמִיד מרמה (תהל' נ יט). — ובסהמ"א: העול שהוא מוטל על שני השוורים ומצמידם (רש"י, ב"מ מ:, ד"ה צמד). מי שיש לו שור יפה לחרישה מחזר על אחר שכמותו לצומדו עמו בעול שהמצמיד שור חלש עם הבריא מקלקל את הבריא (הוא, שם נח:, ד"ה לזווגן).5 ומפסיקין במלה הנפסקת ומצמידין במלה הנצמדת (הורית הקורא, דרנבורג, 74). — ואמר הפיטן: כי פי יי' דיבר דבר דגלו שבעה להצמיד (קטע עבודת יוה"כ, אלבוגן, הצופה לחכ"י ו א). שופט כל הארץ ואותה במשפט יעמיד נא חיים וחסד על עם עני תצמיד (שופט כל הארץ, סליח' ער"ה). — ואמר המשורר: אני צעיר תלמיד לתלמידיו אשמיד לשונכם שהצמיד רמיות ושקרים (יהודי בן ששת, את מי חרפת, תשו' תלמי' דונש, 7). הכי הוא אשר יצמיד6 משנאים והוא יפריד אהובים ואין בלתו מחבר פזורותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 195).

— קל, *צָמַד, — חִבֵּר וקשר: ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה וגו' ר' הונא אמר זקפן בין שני בדי הארון, אמר ר' אחא בר חנינה צמדן7 בין שני בדי הארון, רבנן אמרין צמצמן בין שני בדי הארון (מד"ר בראש' ה). — °וצמד העֹל את הבקר: פירוש הצמד, העול שצומד הבקר למושכו (ערוך ערך צמד). מי שיש לו שור יפה לחרישה מחזיר על אחר שכמותו לצומדו עמו בעול (רש"י, ב"מ נח:, ד"ה לזווגן). אותם העצמות שנפזרו לכאן ולכאן הוא צומד אותם ושוקלם זה על זה (זוהר, מדרש הנעלם א, חיי שרה, קכח:). העול שצומד ומחבר את השוורים (רעב"ט, ב"ב ה א). — °וצָמַד צֵדָה לדרכו, ואמר הפיטן: אך צדה לדרכו יצמוד בטרם יום אסיפתו (ר"י נג'ארה, יברח כצל, עולת חדש כד). — ובינ' פעו', צָמוּד, כמו נִצְמָד, מְחֻבָּר: אין צב אלא צמודות (ר' שמעון, מד"ר במד' יב). — ובסהמ"א: הסינר מלמטה וחשב האפוד היא החגורה וצמודה לו מלמעלה דוגמת סינר הנשים (רש"י, שמות כה ה). ואמרו חכמי יון החבר אחר הוא זולתך ובאמת הוא אתה, כלו' אע"פ שהגופות מובדלים ומופרשים הנפשות צמודות חוברות אחת אל אחת (ר"י עקנין, ספר מוסר א ו). ה' אלהים נתן לי לשון למודים, למלאות ענינים חמודים, כיד השכל צמודים (ר"י חריזי, הקד' תחכ', 6). והשופר המורם ישמש בשני טעמים צמוד בזרקה ואתנחה ובסגולה שהיא תלויה לזרקה (הורית הקורא, דרנבורג, 87). — ואמר הפיטן: קנינך ארבע יסודות לפנים פרֻדות  באזנך, מכל חמדות ובכל צמֻדות בגאונך (רי"צ גיאת, קנינך, שעה"ש, 19). ערוכים (הדברות) יחד זה אחר זה, וצמודים מחזה מול מחזה , לוחות כתובים מזה ומזה (ר' שמעון בר יצחק, שבוית מרום, קרוב' ב' שבוע'). למודי הרע צמודי חמנים לוקחי שוחד רודפי שלמונים (רש"י, ה' אלהי הצבאות, סליח' ער"ה). — ואמר המשורר: ושת להם עבֹתים על ידיהם, ועל לבם צמודים הפתילים (ר"ש הנגיד, הלי תעש, ברודי, 152). ומשינה נדודה באזרוע צעדה ועל ידים צמודה המשפרת רעודה (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 38). — °וטובה צְמוּדָה, ואמר המשורר: ובחול הים אשה לא ימד יהי זרעך בטובה צמודה , הוד בניך עד למעלה יגדל וכו' וחבילתם אל תהי פרודה (קטע מאגרת מזמן הגאו' מהגני', סעדיאנה של שכטר, 66).

— פִע', °צִמֵּד, — כמו קל: שמחבר חיות גדולות ומצמדן יחד (רש"י כרית' ג:, ד"ה אחד חבר). — ואמר הפיטן: פיקוד אשר אליו נגלה, צימדם ולהם גילה קץ, גע לשוב מגולה (ינאי, אתה מקרב, זולאי, מב). בתפשו שני שעירים, כלביא צימד גורלות כתתם לעטרת צבי וכו', כדת שעיר העזאזל חוקה צימד בו תקות זהורית (רשב"ג, קטעי עבודת יוה"כ, Elbog., Stud., עמ' 150-151). עמוד נא אבי וקשור הטבח פן אגור מפני האבח, צמדני פן אחלל הזבח (הוא, אז בהר מור, סליח' ה עשי"ת).

— הָפע', °הָצְמַד, — כמו נִפע', ואמר הפיטן: בסכה אשר יצמדו, בסכת שלום יוצמדו, בסכת עמקים ימדדו, בסכת צלצל יעדדו (ר"א קליר, כי אקח מועד, קרוב' ב סכות).