* 1, פיו"ע, — א) פ"י, קִבֵּץ וכִוֵּץ,  zusammenziehen; contracter; to contract:  צָמת בחֹמץ2 את היד שנגפה, כבש וכִוֵּץ אותה בחמץ: מי שנגפה ידו או רגלו צומתה בחומץ3 ואינו חושש (מר עוקבא, שבת קט.). — וצָמַת החֹמץ את החטים והשעורים, כִּוֵּץ אותן: שרה חיטים ושעורים במים והחמיצו הרי אילו אסורות, ובחומץ בין כך ובין כך מותר מפני שהחומץ צומתן (ר' יוסי, תוספת' פסח' ב ד). שורן בחומץ וחומץ צומתן (הוא, בבלי שם מ:). — ובסהמ"א: נגפה ידו או רגלו צומתה ביין ואינו צומתה בחומץ (רמב"ם, שבת כא כג). — ב) פ"ע, צָמְתָה היד, הִתְכַּוְּצָה: כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו וסופה לחזור (ב"ק פה:). — וצָמְתוּ הגידים, היו מאֻספים ומכֻנסים במקום פלוני: צומת הגידין שאמרו, מקום שהגידים צומתין בו וממקום שצומתין עד מקום שמתפשטין (שמואל, חול' עו.). — ובסהמ"א: ובאילו טריפות בגמרא הריאה בקרירי לא דכווצא, פי' צומתין (ערוך ערך כווץ). — ואמר הפיטן: צמתו אבריי ועל קדקוד גחנני (רסע"ג, אני נתקתי, קינ', סדור רסע"ג, תטז). — ובינ' פעו', °צָמוּת, מְכֻוָּץ, ומְקֻבָּץ ומְחֻבָּר: אם לא הוסיף המאכל בעובי האיברים הרי זה חולה, כמו צמותי הבטן שמוסיף העובי ואינו מתדבק (ר"י עקנין, ספר מוסר ב יג). וכל מה שיש למעלה מן הערקוב מהגידים וכל שהם צמותים וקושרים יחד עד המקום שמתפצלין ומתפשטין נקרא צומת הגידין (ר"מ בן זרח, צדה לדרך ב א יג). ג' חוטים לבנים בבהמה צמותים ומחוברים יחד (רעב"ט, חול' ד ו, ד"ה צומת הגידים). — ואמר הפיטן: צמותי קדקד מרוטי שער חלצן בחסדך מכל צר וער (יוסף, אבן אביתור, ארשת שפתי, שעה"ש 13). פעולת זיז ותנינים סעודת נצח אסומה, צמותים בהררי אלף שמורים ליום נחמה (אקדמה בתודה, ברכת נישואין, מחז' ויטרי תעט). — °צָמְתוּ במשמ' התאספו4, ואמר הפיטן: צמתו בנוב לעמוד זדוני (ר"א קליר, שבת סורו מני, קינ' ת"ב).

— פִע', *צִמֵּת, — קבץ ואסף5: מעשה בשלטון אחד ברומי שהיה מבזבז תיסווריות של אביו, נראה לו אליהן בחלום א"ל אבותיך מצמתין ואת מבזבז (ר' לוי, מד"ר בראש' פג). מבעד לצמתך, שהוא מצמתן לבתי כנסיות ושותין דברי תורה בצמאה (ילמדנו, מובא בערוך ערך צמת). — ואת השֵׂעָר: והאשה הזאת כשמצמת6 שערה לאחוריה והוא תכשיט לה וכו' (ר' לוי, מד"ר שה"ש, הנך יפה).

— פֻע', בינ' *מְצֻמָּת, מצומת, — צֻמַּת לפלוני נאסף אליו, כֻּנַּס אליו: מי דחק בממונו של נמרוד, אברהם וכל המצומתין לו וכו', מי דחק בממונו של פרעה, משה וכל המצומתין לו וכו', מי דחק על ממונו של סיסרא, דבורה וברק וכל המצומתין להם וכו', מי דחק בממונו של סנחריב, ישעיה וחזקיהו וכל המצומתין להון וכו', מי דחק בממונו של המן הרשע, מרדכי ואסתר וכל המצומתין להן וכו', מי דחק בממונן של ל"א מלכים, יהושע וכל המצומתין לו (מד"ר ויקר' כח). — והאברים מְצֻמָּתִים, נאספים ונצמדים ומכֻנסים אל הגוף: רואין שתי זרועותיו (של הנפל) כמין שני חוטין של זהורו' ושאר כל איבריו כמין גולם מצומתים ופיתוח ידים ורגלים אין לו וכו' (ר' יונתן, ירוש' נדה ג ג). — מְצֻמָּת במשמ' מְכֻנָּס אל עצמו, צנוע, zurückgezogen; retiré; secluded:  הריקן שבכם רצוף מצות כרמון הזה, אין צריך לומר מבעד לצמך על הצנועין והמצומתין שבכם (מד"ר שה"ש, כחוט השני וכו'). — ובסהמ"א: אימתי אתם משובחים כשאתם מצומתים לפני ועושים אגודות אגודות מצות (ילק' שמע' שה"ש תתקפח). גלי צמתך, זרועיך ושוקך דברים המצומת וקשור ומכוסה (רש"י, ישע' מז ב). והנה בעת יזורבו משטף המים הקרים ששוטף בם נצמתו ויתכווצו מצומתים לפיאה אחת (ר"מ אלשיך, איוב ו יז).

— נִפע', °נִצְמַת, — הִתְכַּוֵּץ, נתחבר: נצמת בתוכו (גיד הנשה בתוך הירך) ואינו מפעפע ויוצא בבשר (רש"י חול' צו:, ד"ה אבל נצלה). שנצמת בו אסור וכו' וכי היכי דפליט הדר בלע מאותו חומץ עצמו דכיון שנצמת ואינו טרוד לפלוט חוזר ובולע (הוא, שם קיא., ד"ה חיילה). אם נחתך בראש הפרק עצמו מקום שנדבקים שם צומת הגידין פרק ראשון לשני טרפה שבאותו הראשון נצמתו הגידין (סדור רש"י תקפד).

— הִפע', °הִצְמִית, — גרם שיצמת ויתכוֵּץ דבר: כשהוא (הלב) מתחמם מצמית ועוצר את הדם שבתוכו ואינו פולט (שם תקנה).

— הִתפ', °הִצְטַמֵּת7, — התאסף: שהן (ישראל) מצטמתין ועומדין כפופין בבתי כנסיות (אגדת בראשית עט, ביהמ"ד ילינק ד, 109).