1, ש"ז, מ"ר צִנִּים, — מן פח לצוד בו עופות וכיוצא בזה, schlinge; piège; snare: צִנִּים2 פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם (משלי כב ה). — *ובמש' קֹר וקרח, עי' ד. צֵן. — °ובמשמ' חוח וקוץ3, ואמר המשורר: תחת נרדים יעלו צנים, הקוץ והדרדר והשמיר תחת חבצלת ושושנים (עמנו' פרנשיס, קינה על מות אחיו, מתק שפתים, 75).