*, ש"נ, — תכונת הצנוע, Keuschheit, Bescheidenheit; chasteté, modestie; chastity, modesty: הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך היום בידי במערה ואמ' להרגך, ואחוס אין כתיב כאן אלא ותחס עליך, צניעותך חסת עליך (ירוש' סוכה ה ד). וכי דרכו של בועז לשאול כנערה וכו' דבר צניעות ראה בה (שבת קיג:). דלתות היכל לצניעות בעלמא הוא דעבידן (ערוב' ב:). אילמלי לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה וכו' (ר' יוחנן, שם ק:). בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר (ר' אלעזר, מגי' יג:). הדר מצוה צניעות (דא"ז ה). עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה וכו' וכיון שעמד אהל מועד אמר יפה היא הצניעות שנאמר והצנע לכת עם אלהיך, הרי הוא מדבר עמו באהל מועד (מד"ר במד' א). גלי צמתך, פרשי צניעותך, זה המלך שנתון לפנים משבעה קנקלין (שם שה"ש, מצאוני). שאין לך חביב לפני המקום מן הצניעות (פסיק', אשרי נשוי פשע קפה.). — וּשְׁעַת הצְּנִיעוּת: אמנו שרה היתה צנועה יותר מדאי, אמר לה אבינו אברהם, אין זו שעת הצניעות אלא גלי את דדיך כדי שידעו הכל שהתחיל הקב"ה לעשות ניסים (שם בראש' נג). — ובסהמ"א: וגם זאת הפלנית קיבלה עליה להנשא לזה פל' לכבדו ולשרתו בצניעות ובטהרה ובנקיות (נוסח כתובה ירושלמית, שריד מעיר ג). והמנע ממושבות המאכל והמשתה והשחוק עם השמירה מכל מה שיביא להמרות האל בחברתם ויוצא מגבול הצניעות ומסורת המוסר והדומה לזה (ר"י א"ת, חו"ה, הפרישות ה). וחשוב באחריתך ושמור מוסרך וצניעותך (הוא, שם שם). וכבר ספרתי לך מה שעושה החסיד בזמננו זה, והיאך אתה סבור שהיה בזמן ההצלחה ההוא, ובמקום האלהי, ובתוך העם ההם, ששרשם אברהם יצחק ויעקב, והם סגולתם, מוטבעים על הצניעות אנשים ונשים וכו' (הוא, כוזרי ג כא). צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן, לא יתבזו ולא יתגלו וכו' (רמב"ם, דעות ה ו). וכל מחיצה שאינה עשויה אלא לצניעות בלבד אינה מחיצה (הוא, שבת טז טו). בכל מקום דעה את בוראך אפילו במקום שאסור להרהר בדברי תורה, כיצד דעהו, בצניעות (ס' חסידים תתתתשעד). עזרא תיקן שתהא האשה חוגרת בסינ' בתוך ביתה משום צניעות1 (סמ"ג מ"ע מח, קמב:). אבל חייב אדם לספר שבח אדם צדיק וכשר ועניו ומופלג בצניעות ומוחזק בעיני הכל שהוא כשר והגון (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, ענעלאו, 362). דרך ארץ אדם עם אביו ואמו יאזין וישמע לעצתו וכו' ויהיה דיבורו עמו בבושה ובצניעות (שם שם, 446). לעולם ישתדל אדם להיות צנוע וענו, וירגיל תמיד את עצמו ללכת בדרכי החכמים, בצניעות ובענוה (שם שם, 499). המדה הטובה אשר בה יתפארו גדולי הדור וכו' היא המדה המביאה את האדם לידי יראת חטא, צניעות ופרישות וקדושה אשר כלם כאבני הבושת הוסד יסודתם (מעדני מלך, בספרו של Hyde,  Mandragorias seu Historia shahilidii II, עמ' 30). אמר ארישטידי כי הצניעות אינו טבעי כי אם רצוניי ודתיי (יוסף הכהן, מציב גבולות ג ז). — ואמר המשורר: אשר הרבו חסדים עד שחקים, ומתנות כמו פורשי מעונים, באר דרדר וכושר עם צניעות , ויושר לב כאיתני המונים (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 75). טרם כלתה ושפתיה נאלמו, כי גדר הצניעות פרצו מליה, ממכסה בושה פניה רעמו, ובחסות חדרה חיש נעו רגליה (יל"ג, אהבת דוד ומיכל ג, שירי יל"ג ג, 38). אלו לצניעות נתן דם ועצמות, ובשר ועור קרם מלמעלה עליה, לשבת בדמות אדם עלי אדמות, היה לה תאר בת שוע ופניה (הוא, קוצו של יוד ב, שם ד, 9). וצעיף הצניעות על טהר פניה, תשמיע הוד קולה תשפיל עיניה (הוא, הבת השובבה, שם ה, 50). מני אז צניעות בת ישראל חדלה, וכבוד אביה לארץ חללה (שם שם , 51).