צְנֵפָה

ש"נ, —  שה"פ מן א. צָנַף1: צנוף יצנפך צְנֵפָה כדור אל ארץ רחבת ידים (ישע' כב יח). —  ואמר המשורר: כלה כענן זמן חלב שנותי ואחריתם עלי הגדר יפקד לחטאתי, יצנף צנפה לבבי מבלי מעמד כדור יקלע בכף קלע יחידתי (יהודה בן גיאת, מבין עפאים, שעה"ש 124).



1 [ועי' א. צָנַף, הערות.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים