פעו"י, צָנוֹף, יִצְנֹף, יִצְנָפְךְ, — צָנַף, הֵצָּנִיף, כרך אותו סביב הראש,  umwickeln; rouler, envelopper; to roll, wrap: ובמצנפת בד יִצְנֹף בגדי קדש הם (ויקר' יו ד). — ובהשאלה, צנף את פלוני אל מקום, הניעו והגלהו: צָנוֹף יִצְנָפְךָ צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים1 (ישע' כב יח). — ובסהמ"א: והמצנפת היא בגד דק ארוך צנוף סביב הראש לבדו וכו' (ראב"ע, שמות כח לו). כהן גדול אחר שחוגר באבנט לובש המעיל וכו' וכו' ואחר כך צונף במצנפת וקושר הציץ למעלה וכו' (רמב"ם, כלי המקדש י ג). הך של כהן גדול קרוי מצנפת מפני שלא היה יכול להלמה מפני הציץ אלא שצנפה מלמעלה צניפה בעלמה (פענח רזא עה"ת, תצוה, אמשט', לד.). ובאצבעותיהם יקחו האוכל מהקערה ויצנפוהו בידיהם לכדורים ויאכלום (ר"ש בלוך, שבילי עולם ב, כ:). — ואמר הפיטן: ניניך כולם צופים, צרופים רצופים וצנופים (ינאי, אתה מקרב רחוקים, קרוב' בראש', זולאי, מד). אשר אימתך בפותחי קדוש, בפוצחי ברוך, בצדודיא רבע בצנופי, שש, ומוראך עליהם (ר"א קליר, אשר אימתך, מוס' יוה"כ). דכאם ושטפם וצנפם, ובמצות עצומות נגפם (ר"י הלוי, מי כמוך, דיואן ג, 9). ילד לעבד בהמכרו רעה רבה צנפתהו, ישב בדד עד בוא דברו אמרת יי' צרפתהו (ראב"ע, אזכירה, עבודה, איגר 233). פצועים ונפצעים ומפלח כבדם, צנופים כדור עם מרכבות כבודם (משה בר קלונימוס, מומתים, סדר אחרון פסח). צנוף נצנף באימים, וכרסו נבקעת במהלומים, בעוד שלשת ימים (משה ברבי יחייה, את פני מבין, סליח' שחר' צום כפור, מחז' איטל' ב, קז:). — ואמר המשורר: אשר הרים ימין חסד בחסדו, וגם הניף ידי צדק תנופה, עד כי יעטו ימים כבודו, וצנף הזמן הודו צניפה (רשב"ג, זרועי על בנות ימים, דוקס ו). אל עם אשר לא ידעו אותם צנוף צנפם הזמן מדור (רמב"ע, תרשיש ז, 62). אי סות אמונתם ואי מלבוש הדר תמם ואפוד בד אשר אפדו, או אי צנפי מהללם צנפו איה רביד ישרם אשר רבדו (יעקב בן אלעזר, לא אתמהה, שעה"ש 164). שמרה ראה ישר תם ואל תלה כי כל סערות לא יעריצוהו, לא יצנפו אותו לא יגידוהו, כי יש לאיש שלום אחרית סלה (כתנת אברהם א לז).2

— נִפע', °נִצְנַף, שצנפו אותו, ואמר הפיטן: צנוף נצנף  באימים וכרסו נבקעת במהלומים, בעוד שלשת ימים (משה ברבי יחייה, את פני מבין, סליח' שחר' צום כפור, מחז' איטל' ב, קז:).

— פֻע', °צֻנַּף, בינ' מְצֻנָּף, מצונף, — כמו צָנוּף, ואמר המשורר: ואלו נהיה היכל פנימי חשבנוהו כמו מקום מטונף, וגם היה בעינינו כקרח, ולו היה בציץ קדש מצונף (רשב"ג, התשאל מחציר, דוקס סה).

הִפע', °הִצְנִיף, — הצניף את פני פלו' וכדומה, כסה  אותם בצניף: והרעלות, צניף שמצניפות כל פרצופיהן חוץ מגלגל העין וכו' (רש"י, ישע' ג יט). את שערותן ימשחו בצבע אדמדם גם יעבתו אותן לצמתים להצניף כמו ראשן (ר"ש בלוך, שבילי עולם ב, ח:). — ואמר הפיטן: פוריה תפריח לך ענפים, צמודים לשלחנך מקיפים, קדש הלולים לאל מצניפים (ר"א קליר, אל תתערב, סדר א שבועות). מלכותך גלה עלי והוד הצניפי (רסע"ג, תאחר, סליח' יוה"כ, סדור רסע"ג, רצג). ארבעה כתרים הצנפת יום שביעי בפגשו בנשקו באחד לחדש השביעי (אלעזר בירבי אבון, ארבעה, אופן לשבת ור"ה, ידיעות מכון שוקן ה, רפו).

— הָפע', °הֻצְנַף, בינ' מֻצְנָף, מוצנף, — מי שהצניפו אותו, שחבשו בראשו צניף, ואמר הפיטן: אבטה בשפה ברורה, באום יפה וברה, אדר גדולה וגבורה, המוצנף בלבוש אורה (ר"א קליר,אצחציח, Elbog., Stud, עמ' 121). כהושעתה מוצנף בד כנתעבר וכו' (מחזור ויטרי, 449). חתני נתייפה בתוך כיפה וחופה עשויה כמין כילה, ושם מוכנף מוצנף ורום מעלה והונף ויעלת חן כלה (שם, 601). דמות כנף עדי יוצנף לקול יעקב וצאצאו, בעת עמדם במעמדם לכון לב למוראו (קונט' הפיוטים כג, 13). ראש מצנף, גבוה מוענף (משה ברבי בנימן, מתני אחזו, רשות, מחז' איטל' ב, עט:). — ואמר המשורר: אל אל אילותי מן בעלי כנף מזבח לעולתי הן תוך זבול כנף בנוי ושם מוצנף מולבש כאז מדי (נהי ואוי, כנף רננים, ח:). — ובהשאלה: שלומות עטפות וברכות תכופות והצלחות מקיפות וישועות מוצנפות (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 195).