ב. צָנַף

*, פ"ע, — צָנַף הסוס, צהל, השמיע קול צהלה, wiehern; hennir; to neigh: סוס שצנף וחמור שנער ושיבר את הכלים משלם חצי נזק (רב יוסף בשם בי רב, ב"ק יח:).

חיפוש במילון: