ש"ז, — שה"פ מן צִפָּה, צִפּוּי של כסף או זהב וכיוצא בזה על עץ וכדו': וְצִפּוּי ראשיהם (של ווי העמודים של המשכן) כסף (שמות לח יז). ועשה אתם רקעי פחים צִפּוּי למזבח וכו' וירקעום צִפּוּי למזבח (במד' יז ג-ד). וטמאתם את צִפּוּי פסילי כספך (ישע' ל כב). — ובתו"מ: ומותר תרומה מה היו עושין בה, רקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים (שקל' ד ד). העושה כלים מן העשת ומן החררה ומן הסובב של גלגל ומן הטסין ומן הצפויין וכו' טהורין (כלים יא ג). הסובב של גלגל, הטסים והצפויים ושאר כל המסמרות טהורין (שם יד ה). לא תצא אשה (בשבת) במפתח שבאצבעה לרשות הרבים וכו' אבל יוצאה היא בסבכא המוזהבת, בטסין ובצפויין ובחליות שלה, במנעולין ובקורדקייסין המוזהבין (תוספת' שבת ד יא). חליל שבמקדש של קנה היה ומימות משה היה, פעם אחת ציפוהו זהב ולא היה קולו ערב כמות שהיה, נטלו צפויו וחזר קולו להיות ערב לכמות שהיה (שם ערכ' ב ג). הטסין והצפויין וחוליות שבו טהורין ומשום חיבורי שבים טמאין והרצועות שבו טהורות (שם כלים ב"ב ה טז). והלא דין הוא, ומה אם אתנן ומחיר שצפוייהן מותרין, פסולין מעל גבי המזבח, נעבד שצפויו אסורין אינו דין שיפסל מעל גבי המזבח וכו' (ספרא ויס, ויקרא פרשה ו). ציפהו (את השופר) מקום הנחת פיו או שהיה קולו עבה מחמת הציפוי פסול (ירוש' ר"ה ג ג). וחכ"א מפני שהן מצופין, לא ציפוי שהוא עומד מחמתו הוא, לא כן אמר ר"ש בן לוי בשם ר' הושעיא כעובי דינר גורדיינין היה בו וכו' (שם חגי' ג ח). עצי שטים עומדים וכו' שמעמידין את ציפויי (יומא עב.). ותיפוק לי (ששלחן של מקדש מקבל טומאה) משום ציפוי, מי לא תנן השלחן והדולבקי שנפחתו או שחיפן בשייש וכו' טמאין וכו' וכי תימא כאן בציפוי עומד, כאן בציפוי שאינו עומד, והא בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן בציפוי עומד או בציפוי שאינו עומד, בשחיפה את לבזבזין או בשלא חיפה את לבזבזין וכו' (מנח' צו:). — ובסהמ"א: היתה מצופית שלה של מתכת טמאה, פי' אם היתה מצופה בכסף או בזהב או בבדיל הציפוי טמא ואם היה הציפוי כלי חרש הציפוי טהור (ערוך ערך צף). — ובהשאלה, צפוי הר1, כסף וזהב שעל ההר: הנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ומה שעליהן אסורין שנא' לא תחמוד כסף וזהב עליהם, ר' יוסי הגלילי אומר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם וכו', ורבי יוסי הגלילי היינו תנא קמא, אמר רמי בר חמא אמר ריש לקיש ציפוי הר כהר איכא בינייהו, תנא קמר סבר ציפוי הר אינו כהר ומיתסר ורבי יוסי הגלילי סבר ציפוי הר הרי הוא כהר וכו' (ע"ז מה.).
1 [בטוי זה שבגמרא מוסב על דברי המשנה: הנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ומה שעליהן אסורין וכו'. ואמנם רש"י למשנה מפרש את המשנה על פי לשון הגמרא: ומה שעליהן, בגון אם ציפום זהב וכסף. אבל למעשה אין צפוי ההר אלא לשון מֻשאלת לכל כסף וזהב שעל ההר, בתמונת דבר מצֻפה זהב או כסף. ואין להעלות על הדעת שצפו הר זהב או כסף ממש.]