ב. צִפּוּי
*, ש"ז, — כמו צִפִּיָּה, מבט, תקוה, תוחלת: מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ולא היתה עושה פירות וכו', אמר להם דקלי תמרה היא רואה מיריחו והיא מתאוה לה בלבה, והביאו ממנה והרכיבו אותה, מיד עשתה פירות, כך כל תאותן וצפויין של צדיקים הקב"ה (רבי תנחומא, מד"ר במד' ג). — ובסהמ"א: השין והקוף והפא, וצדק משמים נשקף וכו' ענינו השגחה והצצה וצפוי (ר"י א"ת (סה"ש לריב"ג, שקף).