פ"ע, רָחֲבָה, — היה רָחָב, עָבֶה וּמְרֻוָּח, weit brei sein; être large, ample; to be wide, large: וְרָחֲבָה1 ונסבה למעלה למעלה לצלעות (יחזקאל מא ז). — ורָחַב פי אדם, נפתח לרוחה בקריאת שמחה: עלץ לבי ביי' רמה קרני ביי' רָחַב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך (ש"א ב א). — ורָחַב הלב בשמחה: אז תראי ונהרת ופחד ורָחַב2 לבבך (ישע' ס ה). —  ואמר המשורר: רחב פי הקיץ ויקרא, מחרפה שם החורף נקרא (ראב"ע, אל אחד, איגר 122). — °ורָחֲבָה האות, נפתחה תנועה במבטאה: כי אותיות הגרון ירחבו וירחיבו אשר לפניהם וכו' כמו לַעֲשׂוֹת היה ראוי להיותו על משקל לִבְנוֹת (הוא, צחות, טז:).

— נִפע', בינ' נִרְחָב, — כמו רָחָב: ירעה מקניך ביום ההוא כר נִרְחָב (ישע' ל כג). — °נרחב פסיעה, המהלך בצעדים נרחבים, ואמר המשורר: והאל שהביאך עד הלום הוא ינהלך לאט נרחב פסיעה (ר"ש הנגיד, נמוגותי, בן תהלים סח, ששון, מז). — °ובמשמ' נעשה רחב: רואין שבעה העליונים כאילו הן חקוקין מבפנים ונרחבים למדת הרגלים (רש"י, עירוב' יא:, ד"ה חוקקין). דנסתר ונרחב הנקב וירד הגדיל למטה (הוא, מנח' מב., ד"ה דסתר). — °ונִרְחֲַבָה הלשון: הרחבות נרחבה בהם הלשון (ר"י א"ת, או"ד ב). — °ונרחבה האות, בטאו ונקדו אותה בפתח, בהרחבת התנועה: וַיִּחַן את פני העיר, היה ראוי להיות כמו וַיִּבֶן לו בית, והנה נרחב החי"ת רק לא הרחיב שיש לפניו, ולא כן העי"ן וכו' שַׁעַר על משקל אֶרֶץ, רק נרחב והרחיב (ראב"ע, צחות, טז:).

— הִפע', הִרְחִיב, הִרְחִב, הִרְחִיבָה, הִרְחַבְתָּ, הִרְחַבְתְּ, הִרְחִיבוּ, מַרְחִיב, הַרְחִיב, הַרְחֶב־, הַרְחִיבִי, הַרְחִבִי, תַּרְחִיב, יַרְחִיב, תַּרְחִיבוּ, יַרְחִיבוּ, — הִרְחִיב האדם את משכבו, את גבולו3, מקום האלו וכדו', הוסיף עליהם ברֹחב, erwitern; élargir; to widen: הַרְחִיבִי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי (ישע' נד ב). כי מאתי גלית ותעלי הִרְחַבְתְּ משכבך ותכרת לך מהם וכו' (שם נז ח). על בקעם הרות הגלעד למען הַרְחִיב את גבולם (עמו' א יג). — והרחיב האלהים את גבול העם וכדו': כי אוריש גוים מפניך וְהִרְחַבְתִּי את גבולך (שמות לד כד). כי יַרְחִיב יי' אלהיך את גבלך כאשר דבר לך (דבר' יב כ). ואם יַרְחִיב יי' אלהיך את גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבתיך (שם יט ח). ברוך מַרְחִיב גד (שם לד כ). — הרחיב את מדורת האש, הגדיל אותה, עשה מדורה גדולה: כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן העמיק הִרְחִב4 מדרתה אש ועצים הרבה (ישע' ל לג). — והרחיב קרחתו, עשה לו קרחה גדולה: קרחי וגזי על בני תענוגיך הַרְחִבִי קרחתך כנשר כי גלו ממך (מיכ' א יו). — והרחיב האדם את פִּיו, פתח אותו לרוָחה: אנכי יי' אלהיך המעלך מארץ מצרים הַרְחֶב פיך ואמלאהו (תהל' פא יא). — והרחיב פיו על פלוני, פתח פיו לחרפו5: על מי תתענגו על מי תַּרְחִיבוּ פה תאריכו לשון (ישע' נז ד). וַיַּרְחִיבוּ עלי פיהם אמרו האח האח ראתה עיננו (תהל' לה כא). — והרחיב את נפשו, פתח את גרונו6 לרוָחה: לכן הִרְחִיבָה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק (ישע' ה יד). אשר הִרְחִיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע (חבק' ב ה). — והרחיב אלהים צעדו של אדם תחתיו, נתן לו לצעד במרחב ללא מעצור, פתח לפניו דרך רחבה: תַּרְחִיב צעדי תחתני ולא מעדו קרסלי (ש"ב כב לז). — והרחיב לאדם במשמ' זו: כי עתה הִרְחִיב יי' לנו ופרינו בארץ (בראש' כו כב). בקראי ענני אלהי צדקי בצר הִרְחַבְתָּ לי חנני ושמע תפלתי (תהל' ד ב). — והשחד: מתן אדם יַרְחִיב לו ולפני גדולים ינחנו (משלי יח יו). — והרחיב את לב האדם, נתן לו לב רחב ופתוח לדעת: דרך מצותיך ארוץ כי תַרְחִיב לבי (תהל' קיט לב). — ובמשמ' פ"ע, הִרְחִיבוּ הצרות, הפכו למרחב: צרות לבבי הִרְחִיבוּ7 ממצוקותי הוציאני (שם כה יז). — ובתו"מ: שילוח היה מוציא מים בכאיסר, אמרו, נרחיבנו כדי שירבו מימיו והרחיבוהו ונתמעטו מימיו, וסתמוהו וחזר לתחילתו (רשב"ג, תוספת' ערכ' ב ו). אי זהו חינוך קברות וכו' מאריך בו מצד אחד ומרחיב בו מצד שני (ריב"ל, ירוש' מו"ק א ו). מרחיב לפניהן את הקרע (ר' יוחנן, שם גיט' ב ג). בשר ודם בונה ביניין ובשעה שהבניניין עולה בידו הוא מרחיב ועולה, ואם לאו הוא מרחיב מלמטה והוא מיצר מלמעלה (מד"ר בראש' א). — *והרחיב לפלוני את הדרך, תאר לו את הדרך במלים כלליות ולא בדיוק: ומרחיב לו את הדרך, אם שאלו להיכן הולך יפליגנו כשם שהפליג יעקב אבינו לעשו שאמר לו עד אשר אבוא אל אדוני שעירה והלך לסוכות (שם ע"ז ב א). — ואת המְצָרִים, לא קבע גבולות מדֻיקים: המוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה, אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים, מצרים הרחיב לו (רבה בר אבוה, ב"ב סא:). — *והרחיב את דעתו של אדם, גרם לו הנאה ונחת רוח: שלשה דברים מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים (ברכ' נז:). — *והרחיב אדם את דעתו על דבר, התגאה בו: לא בשמים היא, לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים (רבא, עירוב' נה.). — *הרחיב ידיו, נתן ביד רחבה ונדיבה: לפי שחיבב את התורה והרחיב ידיו לפזר ממונו כדי שלא יצטרך שבט יששכר לפרנסה (מד"ר במד' יג). — וכפ"ע, *במשמ' נעשה רחב, בפרט בצרופים כגון מַרְחִיב ועולה, מרחיב והולך: ארובות זו על זו וכו' מרחיבות מלמעלה ומצירה מלמטה, מן הצד ולמטה טמא, מן הצד ולמעלה טהור, מרחיבות מלמטה ומצירות מלמעלה אינו טמא אלא כנגד הצד בלבד (תוספת' אהיל' סוף פרק יא). שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת8 ועולה מכל צדדיה כתאנה זו שקצרה מלמטה (ספרי דבר' א). שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח (שם שם שנה). בשעה שברא הקב"ה את הים היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה ויבשו (ר"ל, חגי' יב.). שקופות אטומות היו, מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ כדי להוציא אורה לעולם (ר' חנינא, מד"ר ויקר' לא). — ובסהמ"א: מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון של עולם וכו' שהתחיל להרחיב משעבר את קדש ברנע (רש"י, במד' לד ד). וכשמגיע כנגד הגלגל מרחיב הגבול ויוצא חוט המיצר לצד הצפון (הוא, יהוש' טו ז). שהאולם מרחיב מן ההיכל ומן התאים ט"ו אמה לצפון וט"ו אמה לדרום (הוא, יחזק' מא יד). והחור הולך ומרחיב (הוא,משלי יז ד). כן ירחיב זה ויתעבה (הוא, שבת קלד., ד"ה מקוטנא). שתילי כרוב שהולכים ומרחיבין העלים הראשונים (הוא, פסח' לד., ד"ה וכי תימא). וכשמשתחוים ונופלים נעשה להם נס והמקום מרחיב עד שיש ביניהן ארבע אמות (הוא, יומ' כא., ד"ה משתחוים). כשהן תכופות יותר מדאי נוטל א' מבינתים כדי שיהא מקום להרחיב ולהתפשט (הוא, ב"ק קיט:, ד"ה ועודרי). התלמידים מוסיפין חכמת הרב ומרחיבין לבו (רמב"ם, ת"ת ה יג). שהרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר (הוא, איסורי המזבח ז יא). והשמחה מרחבת הלב ומארכת ימיו של אדם (ר"י בן נחמיאס, משלי כח טז). — °והלשון מרחיבה, מדברת במשל ומליצה: כי הלשון כן אמתתה ומנהגה שתרחיב ותשאיל ותדמה, כאשר מרחיבה ואומרת שהשמים מדברים (ר"י א"ת, או"ד ב). — °והרחיבה אות הגרון אות אחרת, גרמה לה שתנֻקד ותֵהגה בפתיחת התנועה: ודע כי אותיות הגרון ירחבו וירחיבו אשר לפניהם וכו' כמו לַעֲשׂוֹת היה ראוי להיותו על משקל לִבְנוֹת וכו' וַיִּחַן את פני העיר היה ראוי להיותו כמו וַיִּבֶן לו בית, והנה נרחב החי"ת רק לא הרחיב שיש לפניו וכו' שַׁעַר על משקל ארץ, רק נרחב והרחיב (ראב"ע, צחות, טז:). — °לִכְשֶׁיַּרְחִיב9, עד שירחיב לנו ה', עד שתהא אפשרות לכך, נוהג בספרות ובדבור.

— הִתפ', *הִתְרַחֵב, — נעשה רחב: עתידה ירושלים להיות מתרחבת10 בכל צדדיה עד שתהא מגעת לשער דמשק (מד"ר שה"ש, צוארך כמגדל השן). — °ועל הלשון: כי לשוננו לשון נפלאות ודבריה דברי נבואות, כי היא צרה ותתרחב לנו, וקצרה ותספיק לכלנו (ר"י חריזי, תחכ' א, 19).

— הָפע', °הָרְחַב, הורחב, — נעשה רחב: שהרי הורחב מקום מושבה והוחלק מבעוד יום ואינו מזיז עפר (רש"י, שבת נ:, ד"ה סליקוסתא).