* 1, ש"ז, — כלי מדה ליבש, שהחזיק בעקרו שני קבים, ואמנם, לפי שנויי מדת הקב, היה גם תרקב גדול שהחזיק קביים ומחצה או ג' קבים: וארבעה כלים בידם, הטני והכוז ושתי מפתחות, הטני דומה לתרקב גדול של זהב, מחזיק קביין וחצי2 (תמיד ג ו). והכף דומה לתרקב גדול של זהב, מחזיק שלשת קבין3, והבזק היה בתוכו (שם ה ד). אמ' לו צא ולקט לך כלכלה, גדולה אין פחותה מסאה, בינונית אינה פחותה מתרקב, קטנה אינה פחותה מקביים (תוספת' מע"ר ב ז). לא יתן אדם לפני בניו ולפני בהמתו לא במידה ולא במשקל אבל קודח בסאה או בתרקב ונותן לפני בהמתו (שם יו"ט ג ח). היה מבקש ממנו תרקב מודד לו בסאה ונוטל ממנו תרקב (שם ב"ב ה ט). וכל כלי אשר ישב עליו וגו' יכול כפה סאה וישב עליה, כפה תרקב וישב עליה4 יהא טמא, תלמוד לומר וכו' (שבת נט., וכעין זה חגי' כג:, נדה מט:). — ומ"ר *תרקבים: תבואה שלא היביאה שליש נידונת בנטיעות דבית ר' יני אמ' שמים תרקב בששים תרקבים, ר' יוסה בן חנינה א' שמים קולח בששים קולחים (ירוש' ב"ק ו, גני', גינצבורג, 244).א"ר יוסי בר חנינה סאה בששים סאין, ר' ינאי אומר תרקב בששים תרקבים, חזקיה אמר קלח בששים קלחים (בבלי שם נח:)5.
1 [השם בא גם בארמ' שבתו"מ בצורת תרקבא, כגון: תרקבא דדנרי עיילא ליה (מרתא לינאי המלך) וכו' (יומא יח.). בנתיה ד"ר ינאי דקפדן אנפשייהו ולא מקדשי בפחות מתרקבא דדינרי ע"כ (ופרש רש"י שם שלשה קבין), ועל כן יש לראות את המלה בעבר' כשאולה מארמ', וכקצור מן תרי קב(ין), כלו' שני קבים, כדעת יסטרוב, אלא שנשתנה נפח המדות, עד שהיו גם תרקבים של 2 וחצי או 3 קבים. כמובן אין לקבל את דעת לוי במלונו, כאלו ביסוד השם צורה יונית τϱίϰαβος (3 קבים), שהיתה צריכה להכתב בתו"מ בט"ת ולא בתי"ו, כדגמת טרקלין במק' τϱιϰλίνιον ועוד. ואמנם היתה למדת התרקב צורה מסֻימת, עד שיכלו לומר על כלי אחר שהוא דומה לתרקב גדול וכד'.]
2 [אכן מלשון המשנה אין להכריע, אם נאמרו המלים "מחזיק קביין וחצי" על התרקב או על הטני. ועי' במובאה שאחר זו.]
3 [גם כאן אין יחס המלים מחזיק שלשת קבים ברור, כי גם מלת כף משמשת בנוסח שלפנינו בש"ז ולא כש"ג.]
4 [בנדה מט:) כתוב: או תרקב וישב עליו.]
5 [בדפוס' מד"ר בראש' יב נאמר על הכתוב באיוב לז יח, תרקיע עמו לשחקים וכו': נראים כמין תרקיע; ואין זאת אלא טעות המעתיק, כיוצא גם מלשון כתבי היד והמקבילות במובאות בהמד' תיאודור, ואין כאן מלה שהיתה קימת בלשון.]